פרשת השבוע אחרי מות

 

נאמר בפרשה, שאסור לנו לאכול מן הדם: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר". ופשט הדברים, כי הדם שבבהמה הנשחטת, אינו מיועד אלא להיות נזרק על המזבח בזמן שהיו מקריבים קרבנות, אבל לא יהיה ראוי למאכל לבני האדם.

ורבינו הרמב"ן בפירושו, הסביר כאן ענין עמוק, כי ה' יתברך ברא את כל הנבראים שבעולם לצורך האדם, כי האדם הוא הבריאה היחידה בעולם הזה שמכירה את בוראה, ולכן ראויים כל שאר הנבראים להברא כדי לשמש אותו.

אך אף על פי כן, מתחילה, כשברא ה' את העולם, לא הותר לאדם לאכול מבשר הבהמה, אלא אך ורק מדברים הצומחים והדוממים, אבל מן החי, היה אסור לאכול שום דבר. עד שיצא נח מהתיבה, ואז התיר לו ה' יתברך לאכול מן הבשר. וכמו שנאמר: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל".

והנה גם אז, לא התיר לנו ה', אלא את גופם של בעלי החיים, שהרי כל מהות בעלי החיים היא לצורך ולהנאת האדם, אבל הדם, שבו הנפש, לא נברא אלא כדי להועיל לנפש האדם הרוחנית, לכפר על עוונותיו בקרבנות, ולא שיאכלוהו.

והוסיף על כך רבינו הרמב"ן, כי כל דבר הנאכל על ידי האדם, הופך להיות חלק אחד עם האדם, וכאשר אדם אוכל מן הבהמות הטהורות, אין הדבר משפיע עליו כל כך, אבל אם יאכל מן הדם, שבו נמצאת נפש הבהמה, יגרום הדבר לטבע גס בנפשו של האדם ולמידות רעות.

למדים אנו, כמה יש להקפיד על כשרות המאכלים, שהרי כל מאכל שאינו מותר לנו, הופך לגוף אחד עם זה שאוכל אותו, והדבר משפיע עמוקות על נפש האדם, ומי יודע כמה שנים וכמה מעשים יש לעשות כדי לטהר את האדם מן הטומאות הללו.

עוד יש לפרש בפסוק זה, שנאמר "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר", מה שכתב רבינו האור החיים, שכוונת ה' יתברך להזהיר אותנו שלא נפגע בבעלי החיים, אלא לצורך שהותר לנו, כי לא נתן ה' יתברך היתר לשפוך את דם הבהמה (שלא לצורך אכילה), אלא כדי לכפר על נפשותינו, וכאן הזהירה התורה, שלא ניתנו לנו בעלי החיים במתנה כדי שנעשה בהם כל מה שנחפוץ, וכל כך חמור הדבר, עד שכאשר יש בהמה שהרגה אדם, ולמשל, שור שנגח אדם והרג אותו, שהדין הוא שאותו השור חייב מיתה, הרי חייבים לדון את השור על פי סנהדרין של עשרים ושלושה דיינים, כשם שדנים אדם שחייב מיתה, ולא הותרה הבהמה אלא כדי לאכול או להשתמש בבשרה, שכך עלה לפני ה' יתברך, אך חלילה להמית לחינם. ואדרבה, ה' יתברך "רחמיו על כל מעשיו" ומצוה עלינו להיות רחמנים כלפי כל הבריות שבעולם