פרשת השבוע בהעלותך

 

בפרשה הקודמת, פרשת נשא, קראנו על חנכת הנשיאים, נשיאי השבטים הביאו קרבנות להקריבם לפני ה'. ועתה, בראשית פרשתינו נאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבּוֹת". אמרו רבותינו (במדרש תנחומא ה, והובא בפירוש רש"י): למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? כלומר, למה מיד לאחר שקראנו בפרשה הקודמת את פרשת חנוכת הנשיאים, מיהרה התורה ללמד את אהרן את מצוות הפרטיות הדלקת הנרות? חנכת הנשיאים, הצטער וחלשה דעתו, על כך שהוא ושבטו לא זכו להשתתף בחנוכת המשכן עם כל הנשיאים, ראה זאת הקדוש ברוך הוא ומיד אמר לו: חַיֶּיךָ! שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם! שֶׁאַתָּה מִדְלִיק וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת! ומדוע באמת גדולה הדלקת הנרות במשכן ובמקדש יותר מחנוכת הנשיאים? מפני שחנוכת הנשיאים נעשה על גבי המזבח החיצון, בפירסום וברעש גדול, באשר הדלקת הנרות, נעשית בפנים, במקום צנוע, הדברים האישיים והמוסתרים, יקרים הרבה יותר מהדברים המפורסמים! כך נאמר: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ", המעשים הנעשים בצניעות בלי פירסום, הם המזכים את האדם יותר מכל לחיי העולם הבא! רגיל היה,ן הסבא, רבינו עובדיה יוסף צדיק לברכה, להזכיר את מאמר חז"ל (תנחומא פרשת כי תשא), לוחות ראשונים,, שניתנו בפומבי, לפיכך נשתברו, על מפרט שניות, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, "אֵין לְךָ יָפֶה מִן. הַצְנִיעוּת". פעם, ניגשו אל מרן זצ"ל עורכי הבטאון שהוא יוצא מטעם תנועת ש"ס, וביקשו ממנו לערוך כמו "ראיון" - "שיחת חג" עמו, כדי לחזק את הבטאון. השיב להם מרן, לוחות ראשונות נשתברו על שנתנו בפומבי, בקולות וברקים, לכן מוטב גם עתה לא לעורר רעש! וכבר אמרו רבותינו, כמה גדולי עולם, שכשאדם שעושה מצוה, טורח כדי לפרסם שהוא עשה את זה מעשה, הרי הוא יכול להפסיד את כל שכר המצוה שעשה מפני מעשיו! ולפעמים יכול גם להענש על מעשיו! ומעשה מובא במסכת עבודה זרה (דף יח.), שרבי חנינא בן תרדיון מסר נפש, ובזמן שמלכות הרשעה גזרה שאסור ללמוד תורה, היה הוא הולך ומרביץ תורה לעדרים. כך מספרים רביםינו: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, הָלַךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְבַקְּרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא אָחִי, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֻמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּהָ? שֶׁהֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתוֹ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלוֹ, וְהָרְגָה אֶת חֲסִידָיו וְאָבְדָה אֶת טוֹבָיו, וַעֲדַיִן הִיא קַיֶּמֶת! וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים, וְסֵפֶר מֻנָּח לְךָ בְּחֵיקֶךָ! (כלומר, אמר רבי יוסי, מאחר ומן השמים המליכו את הגויים על ישראל, מדוע את מסכן את עצמך ועובר על חוקים?). אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא, מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ? תַּמָּה אֲנִי אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה בָּאֵשׁ! אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא: רַבִּי, מַה אֲנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וַחֲלַקְתִּים לָעֲנִיִּים, אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהִי חֶלְקִי וּמִלָּקִי. גוֹרָלִי! כלומר, שאל רבי חנינא את רבי יוסי, מה יהיה איתי בעולם הבא? שאל אותו רבי יוסי, האם אירע לך איזה מעשה מיוחד? השיב לו רבי חנינא, פעם התערבבו לו כספים פרטיים עם כספי צדקה, והוא החמיר על עצמו. השיב לו רבי יוסי, אם כך, אתה בן העולם הבא, "יהי חלקי מחלקך"! ולכאורה התמיהה כאן גדולה מאד! רבי חנינא בן תרדיון, קדוש ישראל המוסר את נפשו כדי שלא תשתכח תורה מישראל, יושב ודואג מה יהיה איתו לעולם הבא! וכאשר הוא מציג את הדאגה בפני רבי יוסי בן קסמא, רבי יוסי קובע שרבי חנינא העולם הבא, רק בזכות מצות הצדקה שקיים פעם אחת! איך להתעלם משנים של מסירות נפש על הרבצת תורה?! שנים של לימוד תורה בקדושה וטהרה! אלא מבורים, שאחר ורבי חנינא היה מפורסם לגדול בדורו, הרי שבודאי זכה לכבוד רב על גדולתו. זה היה רבי חנינא מסופק, אם יזכה לשכר בעולם הבא על מעשיו, או שמא חס ושלום איבד הכל בעולם הזה. שאל אותו רבי יוסי, אם איזה מעשה בא לידיו, כדי להכנס על טיבו ופנימיות של רבי חנינא, וכאשר שמע שרבי חנינא התחסד עם קונו, פרטי, שאף אחד לא יודע עליו, כאשר התערבבו לו כספים עם צדקה כספית, והוא החמיר על עצמו למרות שהיה. דחוק, זו ראיה שמעשיו נעשים בכוונה הנכונה, והכבוד שמגיע לו בעולם הזה, לא יפגום בשכרו לעולם הבא, גם במצוות הנעשות בפירסום! למדנו, כמה חשובה היא הצניעות, כמה חשובה ישרות הלב, להכין את הלב בכוונה טובה, לעשות את מעשינו לשם שמים! מרן זצ"ל, זכה לכבוד רב בחייו, כאשר היה נכנס לכנסים, היו כל הקהלים על רגליהם ושרים לכבודו. באותה שעה, הוא זצ"ל היה אומר בלחש, "אל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה", והיה אומר על עצמו דברי זלזול שאי אפשר לחזור עליהם בכלל, כמו שאמרו רבותינו בסוף מסכת יומא (פז:), שכאשר רב, הוא רואה חבורה של אנשים מלוים אותו, הוא אומר דברים מכניים את הלב, ומזכירים כי הכל הבל, והעיקר שצריך לשים מול עינינו: דַּע מֵאַיִן. בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן . שבת שלום!