הכמות להפרשת חלה – המחלוקת שהיתה

בהלכה הקודמת ביארנו, שכאשר לשים בצק בכמות מסויימת, יש חובה להפריש מעט מן הבצק, לאחר שמברכים, ולומר על הבצק המופרש "הרי זו חלה", ואת החלה המופרשת, יש לאבד, על ידי שריפה, או באופן אחר כמו שביארנו. שיעור חלה במשנה במסכת עדיות שנינו, שלדעת חכמים, יש חובה להפריש חלה מן העיסה, משיעור (מכמות) של קב ומחצה של קמח. כלומר, אם לשו בצק, מכמות קמח שיש בה קב וחצי, שהיא מידה שהיו מודדים בה בימי המשנה, אז יש חובה להפריש חלה. כמה השיעור בזמנינו? וכמה הוא שיעור קב ומחצה לפי המידות הנהוגות בזמנינו? בענין זה ישנה כביכול מחלוקת. ונסביר את הדברים: בזמן רבותינו חכמי המשנה והגמרא, כל השיעורים, כלומר, המידות, הכמויות, שקבעו רבותינו, היו על פי מיני פירות וירקות וביצים שהיו מצויים בזמנם. וכן על פי מידות האגודל, והזרת וכיוצא בזה, של בני אדם רגילים. ומכיון שמדידה בצורה כזו היא מסובכת, רבותינו הראשונים החלו לסדר את השיעורים, על פי מידות "משקל" שהיו נהוגות בזמנם. ואחד ממידות המשקל הנהוגות אצל חכמי הספרדים היתה, מידת מטבע שנקרא "דרהם", שהיה מקובל בכל רחבי מלכויות המוסלמים במשך יותר מאלף שנה, עד הדורות האחרונים. מטבע זה היה עשוי מכסף, והיה לו משקל קבוע. וכתב רבינו הרמב"ם (בפ"ו מהלכות ביכורים הלכה טז), ששיעור עיסה שמתחייב בהפרשת חלה, הוא שיעור של ארבעים ושלוש ביצים ועוד חמישית ביצה. ובמשקל, כתב הרמב"ם שהמשקל הוא, תק"כ דרהם, כלומר, חמש מאות ועשרים מטבעות דרהם. וכן פסק מרן השלחן ערוך (ביו"ד סי' שכד, ובאו"ח סי' תנו). כמה הוא שיעור הדרהם? שיעור הדרהם האמיתי, על פי מדידות שנערכו בשנים האחרונות, ועל פי הסכמתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, הוא שיעור של שלושה גרם. נמצא, ששיעור הקמח שמתחייב בהפרשת חלה, הוא אלף וחמש מאות וששים (1560) גרם קמח. ומשיעור זה, חובה להפריש חלה, וכן יש לברך על ההפרשה כבר משיעור זה. דברי הגאון הבן איש חי והגאון רבינו יוסף חיים בספרו בן איש חי, כתב בענין זה בשני מקומות, ובספרו (בפרשת צו) כתב, ששיעור עיסה המתחייבת בחלה, הוא שיעור של שבע מאות ושבעים ושבעה דרהם. וזאת משום שכאשר אנו מחשבים את משקל הביצים (ארבעים ושלוש ביצים וקצת) יחסית למשקל הקמח, זהו המשקל היוצא לענין הפרשת חלה. כלומר, לדעת הבן איש חי, רק משיעור של כמעט שנים וחצי קילו, יש להפריש חלה בברכה. ומרן זצ"ל תמה מאד על דברי הבן איש חי, מדברי הרמב"ם, שהסביר בפירושו למסכת עדיות, שאת שיעור הקמח יש לשער באופן שונה ממדידת הביצים, כי הביצים כבדות יותר מן הקמח שהוא קל בטבעו. ואת המדידה יש לחשב על פי נפח, ולא על פי משקל. ולא נאריך בדברים בענין זה, אך קיצור הדברים, שדבר זה עמד במחלוקת ימים רבים. אולם באמת שגם הגאון רבי יוסף חיים לא התכוון בדבריו לשנות משיעור החלה שכתב רבינו הרמב"ם, שהרי בדבריו ציין בפירוש לדברי הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים לראש, והוא כתב בפירוש לשער את שיעור החלה כדברי הרמב"ם. ואחד מחכמי דורינו המבארים יפה את דברי הבן איש חי, הוא הגאון רבי יעקב עובדיה שליט"א (בנו של אותו צדיק, הגאון רבי מצליח עובדיה זצ"ל, חבר בית הדין של העדה החרדית הספרדית בירושלים), בספרו בן איש חי "עטרת יעקב", הסביר יפה את דברי הבן איש חי, שאף הוא מסכים שיש להפריש חלה ממשקל קילו חמש מאות וששים קמח, וכדעת הרמב"ם, וכמנהג ארץ ישראל וסוריה ומצרים שהביאוהו הפוסקים. ומה שכתב שיש להפריש רק משיעור תשע"ז (שבע מאות שבעים ושבעה) דרהם, כוונתו בזה, שאם רוצים לשער את כמות הקמח על פי נפח, ולא על פי משקל, יש להשתמש בכלי שמכיל תשע"ז דרהם מים. ובזה יבוא הכל על מקומו בשלום. מעשה שהיה וכשהיה מרן זצ"ל צעיר לימים, היה מלמד ברבים מתוך הספר הקדוש בן איש חי, וכשהגיעו להלכות חלה, אמר מרן זצ"ל שאין לנהוג כפשט הדברים בבן איש חי, אלא יש להפריש בברכה משיעור קילו וחמש מאות וששים גרם. וכנגדו עמדו כמה רבנים, ואמרו שאף על פי שהדברים באמת צריכים ביאור, יש לנהוג כמו שכתב בספר בן איש חי, כי אין דבר שאנו יודעים, ורבינו יוסף חיים לא ידע. אולם באמת, שאין זו טענה, ומאחר והיו לו למרן זצ"ל טענות חזקות וגדולי עולם שכתבו כדבריו, רשאי היה לחלוק על רבינו יוסף חיים, ולקבוע הלכה ישרה לדורות. ובפרט שכאמור, גם הבן איש חי מסכים בלי ספק לדברים הללו שכתבם הרמב"ם, אלא שהדורות שאחריו לא ירדו לסוף דעתו. ולכן העיקר להלכה ולמעשה, שיש להפריש חלה בברכה, משיעור חמש מאות וששים גרם, בלי שום פקפוק. ובספרי אביר הרועים, חלק שני, הבאנו את קורות העתים, כל מה שהיה בענין המחלוקת הזו, ושם הזכרנו, מעשה אמתי שהיה, שאדם אחד, שנתפס למחלוקת זו בכל כוחו, העז פניו והשליך על מרן זצ"ל ירק בלכתו ברחובה של עיר. וכעבור שנים, בדיוק באותו מקום בו השליך הלה את הירק על מרן, נהרג בנו של אותו אדם בפיגוע תופת. והיה זה לאות וסימן, שהקדוש ברוך הוא תובע את כבודם של עבדיו. ולסיכום: כמות הקמח שיש להפריש ממנה חלה, כאשר עושים ממנה עיסה, היא כמות של אלף וחמש מאות וששים גרם. ומכמות זו, יש להפריש בברכה.