בענין אכילת אגוזים בראש השנה

ז"ל המהרי"ל (במנהגים עמ' רפז הוצאת מכון י - ם) יזהרו כל העם שלא להקיא (וי"ג לרוק) בשעת התקיעה, וכן בשעת המשכת קול התקיעה שופר (ע"ש בשינוי נוסחאות) למען ישמעו את הקול שלם ולא יפסיק כמלא נימא. ואיכא בזה דעות אם תחילת הקול עיקר או סופה, על כן כל המביא לכיחה וניעה אסור לאכול בר"ה. ומטעם זה יש נזהרים מלאכול אגוזים בר"ה 'קודם התקיעה', משום דמרבי ליחות וכן יזהרו שלא ישיחו שיחת חולין מתחילת התקיעות וכו', ע"ש. אתה הראת לדעת כי המהרי"ל לא מיירי כלל שלא לאכול כלל אגוזים בראש השנה אלא לפני התקיעות שאז יפריע למהלך התקיעות, ובזה מיירי בכל הענין שם. וכן הביא הרמ"א בד"מ (סי' תקפט ס"ק ג) לענין איסור הפסקה באמצע התקיעות דצריך השומע להיזהר שלא יפסיק כלל תוך התקיעה [ושם הביא שכן היה המהרי"ל גופיה נזהר מלאכול בר"ה אגוזים]. ואמנם בסי' תקפג ס"ק א כתב הד"מ וז"ל, ובמהרי"ל כתב דיש להיזהר בהן משום דמוציאין כיחה וניעה "ומבטלין התפילה", ע"ש. ולפנינו ליתא במהרי"ל 'ומבטלין התפילה' אלא משום תקיעות וכמו שהביא הד"מ גופיה לקמן, וכן אין משמעות מדברי המהרי"ל כלום דמיירי באמצע התפילה, ואדרבא שם מדבר רק מענין הפסק בתקיעות וכמשנ"ת. [ופירוש כיחה הוא ליחה  שנתלשה מן הגוף כמבואר ברש"י (ערובין צט. ד"ה לא תחליף). והוא חולי המגיע על ידי צינה כמבואר ברש"י (שם ד"ה והא מינס). והוא היוצא מן הגרון בכח. וניעה פירושו היוצא מן הפה על ידי נענוע והוא רוק (ראה פרישה סי' צב ס"ק ג). וברש"י (ב"ק ג: ד"ה אלא) כתב דכיחו הוא רוק הפה, וניעו הוא ליחת החוטם והוא רוק היוצא מתוך גופיה אגב כח, ע"ש].

והכל בו (סי' סד עמ' רנט) כתב וז"ל, להכי אוכלין הראש כי הוא ראש השנה והריאה משום שמאירה את העיניים, וכן היה רגיל לעשות הר"מ ואינו נזהר לאכול שומים ואגוזים ולא שום דבר. עכ"ד. והביאו הרמ"א בד"מ (סי' תקפג ס"ק א) וכתב דלא כמקצת שנזהרים לאכול אגוזים בראש השנה ואומרים דאגוז בגימטריא חטא, ע"ש. וצ"ל שלכן הרמ"א הביא זה בלשון 'יש מדקדקים' משום דראינו דהר"מ לא היה נזהר בכך, והד"מ הסכים לו. שו"ר שכ"כ בכה"ח (סי' תקפג אות כו). וע"ע טעם בהגהות חתם סופר על הש"ע (סי' תקפג) מש"כ בזה. וי"ל ע"ד, ואכמ"ל.

אלא שעדיין יש להבין מהיכן הבין הרמ"א שאסור לאכול משום שמבטלים התפילה הרי במהרי"ל מבואר דהוא לפני התקיעות שע"י כך השומע לא ישמע את התקיעה. ונראה שהרמ"א כתב כן מדעתו דאחר שראינו שזה מפריע בתקיעות, וא"כ הוא עדיין שזה יכול לבטל התפילה, אלא דא"כ מדוע הזהירו כן דווקא בר"ה השנה ולא בערב יום הכיפורים וכדו', ושמא יש לומר דהכא יש עוד טעם דהוא בגימטריא חטא (היינו עם הכולל או חט ללא האות אל"ף כפי שמופיע בירושלמי יומא פ"ז ה"ה המילה חט בלא אל"ף כמה פעמים) וסימנא מילתא היא, ודוחק. שו"ר במטה אפרים (שם ס"ג) שכתב דמטעם זה יש להיזהר שלא לאכול פולין וקטנית המרבים כיחה וניעה בין בלילות בין בימים. כי בר"ה צריך שתיקה ביותר לכוין מה שאומר הש"ץ ומכ"ש בעת תקיעה בשופר שע"י חיכוך בגרון להוציא כיחה וניעה מתבטלים השומעים, ע"ש. והוא כדברינו בהסבר הרמ"א (ועיין במ"א שם). והביאו כה"ח (אות כח) וכתב דזהו לפי מה שהוא אדם, אם יודע שמזיק לו להוציא כיחה וניעה צריך להיזהר מאלו או מדברים אחרים שיודע בהם שמזיקין לו להוציא כיחה וניעה, ע"ש. וע"ע בערוך השלחן (ס"ג).

ועוד נראה שאפשר לומר שע"י שיאכל אגוזים בלילה ישפיע עליו גם למחרת לפני התקיעות ולכן הזהירו לא לאכלם כלל. ומה שכתב המהרי"ל 'לפני התקיעות' כוונתו שתמיד הלילה שבו הוא אוכל חשיב לפני התקיעות, כי ישפיע עליו עד למחרת. כנ"ל. ויש לסייע לזה שהרי הרמ"א כתב דין אכילת אגוזים בליל ר"ה. ויש לדחות שמכיון שיש עוד טעם שבגימטריא הוא חטא לכן העתיק הדין הזה בליל ראש השנה.

ואיכא נפק"מ בין כל הני טעמא. דלטעם שמבטל התקיעות, א"כ אחר התקיעות ביום ב' שרי לאכלו, ולטעם התפילה עדיין יהיה אסור, דכל התפילות בר"ה חד דינא להו. וכן לטעם שהוא בגימטריה חטא (ועי' ביוסף אומץ סי' תתקעז עמ' 217). [ואגב אמינא מה שראיתי בהג"ה ברש"י ישעיה יא, א, שהקשה דהלא אגוז הוא גם גימטריא 'טוב', ותירץ ע"פ מה שהובא בזוהר שאפילו יש קדושה בטומאה אסור ללמוד אותה, שנאמר "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל" ויובן שאף שאגוז גימטריא 'טוב' הואיל ויש בה קליפה גימטריא 'חט' אין אוכלין אותה בראש השנה, ע"ש. ועי' בספר המטעמים מש"כ ליישב בזה. ודבריו קשיים למעיין שם]. וע"ע בערוך השלחן (שם ס"ג). וע"ע בספר יפה ללב (סי' תקפג סל"ז) שכתב שלא לאכול ביצה כי הוא מאכל אבלים ולא מסמנא מילתא בריש שתא, יעו"ש [ומסופר שפעם ראה האדמו"ר מגור בעל הבית ישראל שאדם אחד מדבר דברים בטלים בראש השנה ואמר לו צריך לזכור כי גם "חטא" בגימטריא הוא "חטא" ולא רק אגוז בגימטריא חטא!!!].  

עוגה המעורבת באגוזים - הנה יש כיום עוגות דבש עם אגוזים שנמכרות בשוק, האם אפשר לאכלם בראש השנה. ראיתי בשו"ת באר משה (ח"ג סי' צז) שכתב שאם מטעם מרבים כיחה וניעה, כיון שאין האגוז ניכר כלל, אז לא שייך הטעם שמרבה כיחה וניעה, כי ע"י הבישול בטל כח האגוז, ואמנם מטעמא דאגוז בגימטריא חטא יהא אסור לאכול, וכתב שהמיקל בזה, יש לו ע"מ שיסמוך אחר שהרמ"א כתב 'יש מדקדקים'. ובדרכי משה כתב שהר"מ לא היה נזהר בזה. ולכן לסתם אדם אין לאסור כי אם למדקדקים, וא"כ כשאינו בעין אפשר להקל, ועכ"פ בשקדי לוז הנאפים בתוך עוגה שרי מב' הטעמים הנ"ל, ואין להחמיר בזה, ע"ש. ובספר שאלת רב (עמ' ערה) כתב בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א דטוב להיזהר בזה ולא לאכול עוגה המעורבת באגוזים, ע"ש. גם בשו"ת אבני ישפה (ח"ה סי' פד) כתב להזהיר בזה שהרי בעוגה האגוז הוא בעין ולא שייך לומר שהוא בטל וגם באופן זה הם מרבים בכיחה וניעה, ע"ש. וכ"כ בספר ירושלים במועדיה (ימי הרחמים והסליחות, עמ' רכד). הלכך למעשה, טוב להמנע לאכול עוגה המעורבת עם אגוזים בראש השנה. אבל עוגה המעורבת עם שאר קטניות אין לחוש ומותר לאכול.