ציור עם מדרגות ישנות

שלט מספר שתיים. הם הולכים לפתוח אנחנו יכולים ללכת למרבה המזל, חבר שלי הלך ביום חג המולד וראה את המצב ממקור ראשון. המשטרה מסיירת בכל מקום, נקודות בדיקה שבהן רושמים את שמך ותעודת הזהות שלך לתוך ספר ענק, ולא יכולת ללכת, כפי שתכננו, בלי מדריך. זה ישפיע משמעותית על התקציב שלנו, שכבר הושבת על ידי המקדמה שלא הוחזרה. זה כנראה היה סימן מספר שלוש. עם זאת, אני לא באמונות טפלות, ואני נהנה לבחון את גורלי וגם לכופף את המציאות שלי. הקולגה שלי עדיין היה משחק, אז הלכנו. שלושה בחורים משוגעים הרגו שני תיירים זרים בדיוק באותו מסלול שבו היינו אמורים ללכת. אז, הם סגרו את ההר לחקירה. שלט מספר שתיים. הם הולכים לפתוח אנחנו יכולים ללכת למרבה המזל, חבר שלי הלך ביום חג המולד וראה את המצב ממקור ראשון. המשטרה מסיירת בכל מקום, נקודות בדיקה שבהן רושמים את שמך ותעודת הזהות שלך לתוך ספר ענק, ולא יכולת ללכת, כפי שתכננו, בלי מדריך.

ואז מגיע הסימן האחרון, האזהרה של הרגע האחרון, העווית האחרונה של הגוף שלי כדי להרתיע אותי מלעלות. כחמש עשרה דקות לפני שהיינו אמורים לצאת למסע מאיר עיניים ורוחני עמוק זה. תוך כדי האחרון, שקיבלתי מחזור. כן באמת! מה אני יכול לעשות עכשיו? הייתי נחושה להגיע לחלק העליון הזה גם אם כל המכנסיים שלי יהיו סחוטים בדם הרחם. הנימוק שלי היה: יש לי שתי שכבות מתחת למכנסיים העבים שלי, ואני אחזור לפני הצהריים, אז - בואו נעשה את זה כמפונים, צעד אחר צעד, כולם עקפו אותי. בהונותיי קהות כשהיה עדיין חשוך. כל הדברים שלי היו בתרמיל על הגב של עמית שלי, אז לא יכולתי אפילו לדעת מה השעה, שלא לדבר על לשתות מים.

המראה הראשון של 'הצד השני' היה עוצר נשימה, וידעתי ששווה לעבור את כל המכשולים האלה. כאשר לבסוף על העליונה, היה שבר דומע של שנייה כשהרגליים חשו הקלה מכך שלא נאלצו לדחוף למעלה יותר. הגעתי. לא ממש. אחרי שמצלמים כמה וכמה דקות יושבים כמה דקות, צריך לרדת למפלט ולמהר. אין ארוחת צהריים, סליחה הגון היה דווקא מהנה ומרגיע, במיוחד בגלל השלג אז לא פחדתי לשחרר את הירכיים ולבצע זינוקים ענקיים בירידה. החלק היחיד בגוף שהתלונן היו הברכיים שלי, אבל הייתה לי גילוי בזמן שחרשתי בשביל הלבן המרוחק - החלטתי לשכור פרד במסע למטה הפרד היה המושיע שלי עד שהגעתי למקלט הספרדים עזבו, אז מהר מאוד הסכמנו שאחלוק פרד עם אחד משלושת הבחורים האחרים, שהיה חולה יום קודם לכן ולא עלה לפסגה באותו בוקר. התכוונתי ללכת בקטעים האופקיים של המסלול, והיינו מחליפים בנקודות ביקורת מסוימות, תוך שמירה על הקצב כדי להגיע לפני רדת הלילה. הפרד היה נהדר והתיידדנו במהירות. לאחר שהגנתי על הברכיים, הלכתי בתור ארנבת רגע לפני שהגענו. לא היו מוניות למרקש. נאלצנו להסכים למחיר תלול אחרי שעה של עינויים עם קור ורעב, ולבסוף הגענו למלון שלנו אחרי החדר שלנו לא היה פנוי יותר, אז עברה עוד שעה עד שמצאתי את עצמי במקלחת חמימה. אכלנו במהירות ארוחת ערב ואחרי כמה ניסיונות כושלים לפגוש את החברים הספרדים החדשים שלנו, בסופו של דבר בפאב אירי מגניב שניות ספורות אחרי חצות. שנה טובה! בירה זולה מעולם לא הייתה טעימה כמו.