להוכיח אמיתות התורה הקדושה

 

הוכחת אמיתות התורה שמיד תקראו כוללת בתוכה דברים חשובים ביותר מאת רב סעדיה גאון, אשר נחשב עד לימינו כאחד מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. אלו מכם שיבחנו את המסורת שעם ישראל העביר בכל דור ודור יגלו שדבריו של הגאון מספיקים כדי להוכיח את אמיתות תורת ישראל. דבר ראשון כבסיס לטיעונים שיוצגו בהמשך, חשוב לציין מספר דברים בולטים הניכרים מתוך סיפורי התורה. שלב זה הוא הכרחי, אולם אין בו הוכחה כלל והוא נכתב רק כבסיס לטיעונים שיוצגו בהמשך. מתוך סיפורי התורה ניכר היטב שעם ישראל היה עם רב, וכן ניכר היטב שכל העם ראו ניסים מופלאים. בספר במדבר בפרק א, בפרק ב, ובפרק כ"ו, התורה פירטה את מספר הגברים הלוחמים מבני ישראל מגיל עשרים ומעלה עפ"י חלוקה לשבטים. בנוסף, מספרם הכולל של הלוחמים נכתב פעמים רבות בתורה בפסוקים כגון "וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים", "אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים", ועוד. עפ"י סיפורי התורה מספרם הכולל של בני ישראל היה גדול ביותר, מכיוון שמספרם של הלוחמים לא כלל בתוכו את מספרם של הנשים, המבוגרים, שבט לוי, וכל אלו שהיו מתחת לגיל עשרים. התורה פירטה ניסים שונים שאותם ראו כל בני ישראל, וגם ציינה בפסוקים הבאים את ייחודיות סיפור יציאת מצרים ושמיעת קול אלקים במעמד הר סיני, תוך הבהרה שאלו מאורעות שלא היו כמותם: "כִּ֣י שְׁאַל־נָא֩ לְיָמִ֨ים רִֽאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ בָּרָ֨א אֱלֹקִ֤ים׀ אָדָם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וּלְמִקְצֵ֥ה הַשָּׁמַ֖יִם וְעַד־קְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ: הֲשָׁ֣מַֽע עָם֩ ק֨וֹל אֱלֹקִ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַ֥עְתָּ אַתָּ֖ה וַיֶּֽחִי: א֣וֹ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹקִ֗ים לָ֠בוֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֘ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם יְקֹוָ֧ק אֱלֹקֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ: אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְקֹוָ֖ק ה֣וּא הָאֱלֹקִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ".

בטרם יוצגו דבריו החשובים של רב סעדיה גאון, יש להסביר מספר דברים אשר יסייעו להבנה טובה של דברי הגאון. רק אדם חריג ביותר יכול להמציא בשקר בורא, ותורה כמו התורה של עם ישראל אשר מיועדת להעברה מדור לדור ואשר כוללת בתוכה מאות מצוות. אדם שכזה אשר לא רוצה שיחשדו בו שהוא המציא תורה בשקר נדרש להתחזות בחייו לסובבים אותו ולהראות להם הערצה של הבורא, בטחון בבורא, יראת חטא, תפילות לבורא, ועוד. בנוסף, אדם שכזה נדרש לחיות את חייו תוך שמירה על מאות המצוות שהוא המציא, כגון חיוב ללמוד את התורה, חיוב ללמד את התורה, קיום ברית מילה לרך הנולד ביומו השמיני, הנחת תפילין, שמירת כשרות, איסור הבערת אש בשבת, שביתה מעבודת האדמה בשנת השמיטה, ועוד מאות מצוות הגורמות לשינוי מוחלט בחייו ולביטול חירותו. עקב הדברים לעיל וכן בגלל הצורך בהסכמה מלאה בפרטים רבים ביותר במאות מצוות, בתרחיש בו הייתה המצאת תורה בסתר מבלי שהסוד נחשף, מעבירי התורה היו בודדים בלבד, אולם תורתנו מציינת שעם ישראל היה עם רב. תרחיש בו בודדים מצליחים להעביר לדורות שאחריהם מסורת המציינת שהם עם רב אינו אפשרי, כי בודדים אינם יכולים לשכנע את הדורות הבאים שהם עם רב. בתרחיש אחר בו היה ניסיון להמצאת תורה באופן גלוי בקרב עם רב, רק חריגים ביותר היו מקבלים את התורה, ויתר העם היו מתנגדים למזימה. במצב שכזה דבר המזימה בוודאי שהיה מפורסם בעם, אולם תורתנו מציינת אחדות בכל העם בכל הקשור לסיפורי התורה. תרחיש בו אנשים חריגים אלו מצליחים להעביר לדורות שאחריהם מסורת המציינת אחדות בכל העם אינו אפשרי, מכיוון שלא ניתן לשכנע את הדורות הבאים לקבל מסורת המציינת אחדות בכל העם, בזמן שבפועל המזימה מפורסמת בעם. זכירת שני התרחישים לעיל ואופן ביטולם תסייע לכם בבואכם לחקור ולאמת את מסורתנו מתקופת מתן תורה ועד עצם היום הזה.
להלן תרגום דברי רב סעדיה גאון, מתוך ספרו "הנבחר באמונות ובדעות" בהוצאת הרב יוסף קאפח (עמוד קלא): "וכבר אמרו הכתובים שיש למסורת הנכונה אמתות כאמתת הדבר המושג בחושים, והוא אמרם, כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד (ירמיהו פרק ב פסוק י), ולפי שהוסיף בענין הספור והתבוננו מאד, אומר אני כי הספור אפשר שיפול בו הפסד מה שלא יתכן במוחש משתי סבות, האחת מדרך המחשבה, והשנית מדרך הזדון, ולפיכך אמר והתבוננו מאד. וכאשר חקרנו בשני דברים אלו היאך להבטיח את הסיפור משניהם, ומצאנו בשכל כי המחשבה והזדון לא יפלו ויעלמו אלא לבודדים, אבל הקבוץ המרובה הרי מחשבותיהם לא ישתוו, ואם יזידו ויסכימו ליצור ספור לא יעלם הדבר בפני רבים מהם, וכל מקום שיצא ספורם יצא עמו ענין הסכמתם, וכאשר הספור נקי משני אלה אין שום דרך שלישית הגורמת הפסדו. וכאשר אנו מעמידים ספורי אבותינו על פי היסודות הללו ימצאם הבודק שלמים מטענות אלה, אמתיים וקיימים". דבריו של רב סעדיה גאון מבהירים לנו שעפ"י השכל מסורתנו היא אמיתית כמו שאר הדברים המוחשיים שביססנו בדעתנו. עפ"י דברי רב סעדיה גאון ישנם שני תרחישים להמצאת התורה, אולם שניהם נפסלים בהתחשב במסורת שהועברה אלינו מדור לדור. כל אשר יבחן את מסורת אבותינו בכל השנים יראה היטב שהעברת התורה מדור לדור היא העברת מסורת של עם רב מדור לדור, ללא העברת מסורת של יחידים, וללא כל סיפור של מזימה.
מסורתנו היא מסורת הכוללת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבעל פה מכילה בין היתר את ההוראות מאלקים בנוגע לאופן שבו יש לקיים את המצוות. עפ"י התורה שבכתב אלקים אסר לשנות את המצוות שהוא נתן, ולכן בכל תרחיש בו בתחילה העם הכיר רק תורה שבכתב, העם היה מתנגד בתוקף לכל ניסיון להוספת תורה חדשה אשר משנה את אופן הקיום של מצוות רבות. עקב הדברים לעיל, כל תרחיש של הוספת תורה שבעל פה במהלך הזמן אינו אפשרי, מכיוון שהתנגדות מצד העם לשינוי המסורת מנוגדת למסורת עמינו, אשר אינה כוללת כל דבר חריג באופן העברת התורה שבעל פה. כדי להעמיק בנושא זה, הביטו בפסוקים הבאים הכתובים בתורה שבכתב: * "וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק" * "וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק" * "לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם" * "אֵ֣ת כָּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ". הפסוקים הללו הם חלק קטן מכלל הפסוקים העוסקים בחיוב לשמור את מצוות התורה. עפ"י התורה שבכתב אלקים אסר לשנות את מצוות התורה, ולכן כל שינוי של המצוות לאחר שהן ניתנו אסור עפ"י התורה. כדי להמחיש כיצד התורה שבעל פה משנה את אופן הקיום של מצוות רבות, נסתכל לדוגמא על מצות התפילין. בתורה כתוב: "וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם". עפ"י התורה שבכתב כולנו צריכים לקשור את התורה בצורה כלשהיא על היד, וכן כולנו צריכים לשים את התורה בצורה כלשהיא בין העיניים. לכאורה עפ"י התורה שבכתב ניתן לקיים את המצוה בדרכים רבות, אולם בפועל מתוך ההסבר של המצוה במסגרת התורה שבעל פה אין מקום לפרשנות אישית. מתוך התורה שבעל פה אנו למדים מי חייב במצות התפילין, מהן הפרשיות בתפילין של יד ובתפילין של ראש, מהי צורת התפילין, מהו מקום ההנחה ביד ובראש, מהו אופן הקשירה, מהו זמן ההנחה, ועוד. כל שינוי מההוראות הללו פירושו אי קיום מצות התפילין. דוגמא נוספת היא מצות שמירת השבת. בתורה כתוב: "שֵׁ֣֤שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣֖יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣֖ת׀ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹקֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־ וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָ֛נוּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ". עפ"י התורה שבכתב לא ניתן לדעת מה נדרש לעשות כדי לשמור את השבת, מכיוון שניתן לפרש שכל המלאכות האפשריות אסורות על האדם, או שניתן לפרש שהתורה התכוונה שהאדם ינוח ולא יעסוק בעבודת פרנסתו, וכן הלאה. בפועל התורה שבעל פה אינה משאירה מקום לפרשנות אישית, מכיוון שהיא מסבירה לנו בדיוק אלו מלאכות אסורות בשבת. עפ"י התורה שבעל פה ישנן מלאכות המותרות בשבת על אף שהאדם העושה אותן מפעיל מאמץ פיזי, וכן ישנן מלאכות האסורות בשבת על אף שעשייתן היא רק לצורך הכנת האוכל בשבת, וכן הלאה. חשוב לציין שהתורה שבכתב מפרטת מספר מלאכות האסורות בשבת, אולם האיסור של עשרות מלאכות לא כתוב בתורה שבכתב, מכיוון שהמלאכות הללו הן חלק מתוך התורה שבעל פה. אי שמירה על כל עשרות המלאכות המופיעות בתורה שבעל פה פירושה אי קיום מצות שמירת השבת. כפי שהוסבר לעיל, התורה שבעל פה מבארת את המצוות ומוסיפה על הכתוב בתורה ולכן כל תרחיש של הוספת תורה שבעל פה במהלך הזמן אינו אפשרי.

ספר התורה עשוי מיריעות קלף רבות המחוברות אחת לשניה, עליהן כתובים בדיו שחור חמשת חומשי התורה, על ידי אדם ירא שמיים הנקרא סופר סת"ם, שלמד את מקצוע כתיבת האותיות בכתב סת"ם, באמצעות נוצה בכתב יד ובלשון-הקודש. הקלף אחוז בשני קצותיו סביב שני "עצי חיים" – מקלות עץ מחוטבים, חגור באבנט, כדי להחזיקו סגור, ועטוף במעיל. לפי מנהג אחר, נתון ספר התורה בתוך תיבת עץ עגולה ומעוטרת.

בשמחת תורה, היום השמח ביותר בלוח השנה היהודי, אנו אוחזים-מחבקים אותו בזרועותינו ורוקדים איתו בהתלהבות, חוגגים את הקשר המיוחד הזה. זהו האוצר היקר ביותר שלנו – התורה היא מתנתו של אלוקים לעם ישראל ולעולם כולו; היא מורת-הדרך שלנו בחיים; למעשה, התורה היא החיים שלנו. בלעדיה, עם ישראל אינו יכול לחיות.

ספר התורה הראשון בתולדות העם היהודי, הוכתב על-ידי אלוקים, והועלה במדויק על הכתב בידי משה רבנו. זמן קצר לפני פטירתו, במלות הפרידה שלו, ביקש משה מעם ישראל להתייחס בתשומת-לב מרובה למלים המופיעות בו, ולראות בהן את המענה לשאלות החיים. בני ישראל חינכו ברוח זו את ילדיהם לאורך הדורות, וכך נשמרת מסורת זו עד עצם היום הזה.

אבל ספר התורה הוא לא רק ספר קדוש, בו כתובים דברי האלוקים אל משה רבינו. הוא הרבה יותר מכך. ספר התורה הוא לב-לבה של היהדות. הוא התגלמות והמחשת הקשר שלנו עם אלוקים, עם תורתו ומצוותיו. לבה, מוחה ונשמתה של היהדות טמונים בשורות המסודרות והמדויקות, הכתובות בדיו שחור, וממלאות את יריעות קלף הללו.

הידעת בספר התורה ישנן 304,805 אותיות.