אדם שגר רחוק מאוד מקבר אביו

 

וטריחא ליה מילתא לעלות ביום היארצייט לקבר אביו, האם יכול לוותר על כך

תשובה: הנה צריך לדעת שעיקר האזכרה הוא בלימוד תורה ביום ה'יארצייט' ובלילה שלפניו, ובסיום הלימוד לומר קדיש והשכבה. ומקור לזה הוא ברש"י (יבמות קכב. ד"ה תלתא ריגלי) וז"ל, ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו ומידי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם, ע"כ. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קלה) הביא מש"כ בספר שער האמונה (והועתק בכמה ספרים) בשם ספר חסד לאברהם (על משניות בהקדמה), וז"ל, כשראו צדיקי הדור התשות כח שבא לעולם, והדור חלש ומתמעט והולך ואין בכוחם כלל להתענות ולסגף את גופם, ע"כ המליכו עצה לזה בלא התענית, ויהיה דבר השווה לכל נפש, לקיים ביום היא"צ מצוות צדקה והכנסת אורחים בחבורת אנשים יחד לסעודה באחדות וריעות, כמש"כ בספר החיים, דבסעודת מריעים, מקיים הכנסת אורחים, דלעניים נקרא בשם צדקה. וסיים ע"ז, דמזה נשתרבב המנהג שאפילו עני שבישראל, שאין בכוחו לעשות סעודה ביום היא"צ, נותן תיקון, ובזה מקיים מצוות צדקה. ועי' ג"כ בשד"ח (מע' בית הכנסת אות מ) במה שקרא שם תגר על אשכנזים שבעירו, שאוכלים מיני מזונות ושותים יי"ש ביום היא"צ בבית המדרש, שהוא מקום המיוחד לתפילה לבד, אבל מ"מ כתב באמצע דבריו בשם האומרים, שיש בזה תיקון לנשמת המת, שהברכות ועניית אמנים מעלים נשמת המת, ע"ש מש"כ בזה עוד. ועי' בספר משמרת שלום שכתב, מי אשר יראת ה' בלבבו לא יסע לדרך למסחרו ביום זה שיש לו 'יארצייט', אף אם נחוץ ביותר, או משום שלא יצליח להטעם דריע מזליה, או משום כיבוד אב ואם, כי אם יהיה בביתו יוכל לשמור יותר ה'יארצייט' בלימוד משניות ואמירת קדיש ולהתפלל לפני העמוד והליכה לבית הקברות ויחלק צדקה לפי כוחו לזכות נשמתם ויחשוב בנפשו שכדאי הם אביו ואימו שטרחו כל ימיהם עבורו שעכ"פ יזכור להם יום אחד בשנה לתיקון נשמתם, ע"כ.

 

ולענין הליכה לבית קברות ביום ה'יארצייט'. בספר אוהל יעקב הביא שהחזון איש לא היה רגיל ללכת לבית הקברות וגם הגר"ש וואזנר לא הלך לקבר הוריו בכל שנה. וכן נוהג הגר"א נבנצאל שליט"א כמש"כ בספר שו"ת מציון תצא תורה (ח"א) שאינו עולה לבית הקברות אפילו ליום ה'יארצייט'. ועי' בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קסב) שנשאל, אם רשאין לפנות המת כדי שיוכלו הבנים לילך על קברו לפעמים ערב חג השבועות. והשיב הנה בדבר לפנות ארונו של אביו ע"ה מעקראן לניו יורק באשר שכל בניו נמצאים בניו יורק וקשה להם ליסע לעקראן לילך על קברו כנהוג, פשוט שאסור שפינוי זה אינו לכבוד המת אלא להקל על הבנים כשירצו לילך על קברי אבות. ובעצם כל הליכה על קבר אבות אינו חיוב ולכתבי האר"י שהביא המ"א (סי' תקנט ס"ק טו) אין לילך כלל לביה"ק אף לצורך ביקור על קברי אבות. אבל אף שהעולם נוהגין לילך על קברי אבות וחושבין זה לכבוד אב, אין זה כבוד המת ששייך להתיר הפינוי בשביל זה, אף אם לא יוכלו כלל לילך על קברי אבות לעולם, שלא בשביל כל כבוד הנדמה לאדם, מתירין לפנות כמפורש בש"ך (יו"ד סי' שסג סק"ב) דרק משום כבוד לקוברו אצל אבותיו מפנים ולא משום כבוד אחר, וכ"ש בשביל כבוד זה דלהמ"א בשם כתבי האר"י אינו מן הראוי לילך כלל, שאסור לפנותו, ע"כ.

 

וכתב בספר קיצור ש"ע (סי' קמג סכ"א) מי שהוא רוצה באמת לכבד את אביו ואת אימו, יעסוק בתורה ובמעשים טובים שזהו הכבוד הגדול להאבות, שאומרים הבריות, אשרי לאב ואם שגדלו בן כזה. אבל אם אין הבן הולך בדרך הישר, הרי אבותיו ישאו חרפה עליו, והוא מבייש אותם בבושה שאין גדולה הימנה. וכן האב שרוצה לרחם על בניו באמת, יעסוק בתורה ובמעשים טובים ויהא נוח לשמים ונוח לבריות ויתכבדו בניו בו. אבל מי שאינו הולך בדרך הישר, גם זרעו מגונה אחריו, וכן בעוון אבות בניו מתים, כדכתיב "פוקד עוון אבות על בנים". ואין אכזריות גדולה מזאת שהוא גורם בחטאיו שימותו בניו, ואין לך מרחם על בניו יותר מן הצדיק, כי זכותו עומד לאלף דור, ע"כ.

 

הנה כן אין חיוב לעלות לקברי אבות ביום ה'יארצייט', ואם אכן טריחא ליה מילתא יוכל לקיים אזכרה בית הכנסת ע"י שילמד או בחברותא או בשיעור ויקדיש את לימוד התורה לע"נ אביו או אימו וכן יביא ללומדים כל מיני ברכות לע"נ, ובזה יעלה לנחת ורצון לפני אביו.