מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".


השבת נקרא על הגזירה הקשה שנגזרה על משה רבינו שלא להיכנס לארץ, ראשיתו של דבר, כשבני  ישראל הגיעו לקדש, ושם מתה מרים ונקברה שם, העם היה צמא למים, אך לא היה שם  מים והעם החל  לריב עם משה ואהרון, וכלשון הפסוק, "למה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו? ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה?, לא מקום זרע  ותאנה וגפן ורימון, ומים אין לשתות!” ואז הקדוש ברוך הוא פונה למשה, ואומר לו: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם". משה רבנו ואהרון הכהן אוספים את עם ישראל וכדברי הפסוק "וירם משה את ידו ויך את הסלע פעמיים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם", על מעשה זה , הקדוש ברוך הוא אומר למשה ואהרון, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם!".


מסביר רש"י בפסוק י"ב, חטאם של משה ואהרון היה בזה, שהקדוש ברוך הוא בקש מהם לדבר אל הסלע, ואילו הם הכו את הסלע, ומשמעות הדבר, שיכלו יותר לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם, שאילו היו מדברים אל הסלע, והיה מוציא מים, היה מתקדש שמו של ה' בעולם על ידי זה שהיו בני ישראל אומרים, ומה סלע זה שאינו מדבר ולא שומע, מקיים ציוויו של ה', קל וחומר אנחנו. ולכן נענשו משה ואהרון לא להיכנס לארץ ישראל.


והשאלה נשאלת, מדוע נענשו משה ואהרון על כך בעונש כזה חמור?, הרי גם להכות סלע באמצע המדבר היבש והשומם, ולהוציא ממנו מים לעיני העם, גם זה לכשעצמו הוא נס גדול וקידוש שם שמים, שהרי כולם נוכחו לדעת כי הקדוש ברוך הוא, הוא המוציא מים מן החלמיש במדבר, אם כן מה בכך שהכו את הסלע ולא דברו אל הסלע, ומדוע נענשו על כך בחומרה רבה?


יסוד גדול למדה אותנו התורה בפרשה זו, כי אינו דומה חסרון שלמות המעשה בדברים רוחניים, לחסרון המעשה בדברים גשמיים, דהיינו, אם  למשל אדם מבקש מחברו שיבנה לו קיר שלם, והוא בנה לו רק חצי קיר, הרי שלפחות חצי קיר יש בידו, ועליו להודות לחברו על כך, אבל בדברים רוחניים חסרון שלימות המעשה הנדרש מהווה פגם במעשה עצמו גם במה שנעשה, כי בדברים רוחניים נדרש מהאדם לעשות את כל יכולתו שהרי נאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם", עם ישראל מצווים לקיים את מצוות ה' בשלמות, בכל מכל כל. וכל חיסרון בשלמות המעשה הנדרש מהאדם, הוא פגם מהותי בעשיית המצווה, שהרי כלל נאמר ברוחניות "המינימום הנדרש הוא המקסימום האפשרי", ולכן אצל משה ואהרון, הגם שבהוצאת מים על ידי הכאת הסלע באמצע המדבר ישנו נס גדול, מכל מקום אם היו מדברים אל הסלע כמו שהקדוש ברוך הוא ציוה אותם, והיה יוצא מים מדיבור בלבד, היה הנס גדול יותר וקידוש שם שמים בעולם היה מרובה יותר, הרי שבחסרון שלימות המעשה בנס היה פגם גדול, ולפי דרגתם של משה ואהרון, נענשו אף בעונש חמור.


דבר זה מלמד אותנו, עד כמה מוטלת עלינו החובה להיזהר בקיום המצוות בזהירות יתירה, לא רק בכמות אלא גם באיכות, לקיים את המצוות כפי הנדרש בהלכה, בשלמות המעשה, כגון תפילה שתהיה בזמן הנכון, במקום הנכון, בציבור, ובכוונה הראויה, בשימת לב לפני מי אתה עומד, וכן  בכל מצווה ומצווה, שהרי למדנו  חיסרון בשלמות המעשה פוגם בעצם קיום המצווה.


כך הסבירו חז"ל את הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", ודרשו חז"ל "בשמים- ממעל"- בכל דבר רוחני תשאף ליותר מקסימום האפשרי,  אבל "בארץ, מתחת", בדברים גשמיים תסתפק במועט. משל  לעשיר גדול שהיה לו ארמון מפואר, בו היתה קומת גג עם מדרגות של עץ שהיו  מובילות לגג, לימים רצה העשיר שלא יעלו לגג, ובקש ממשרתו הנאמן שיסיר את מדרגות העץ, הלך העבד לעשות את רצון העשיר, ועלה מדרגה לאחוריו כשגבו לגג, והסיר את המדרגה שמתחתיו, ושוב  עלה מדרגה והוריד את זו שנשארה, כך עשה בכולן, עד שהגיע לגג והמדרגות הוסרו, אך כשרצה לרדת לא יכול היה, שהרי כבר לא נשארו לו מדרגות שיוכל  לרדת, החל זועק לעזרה, בא בעל הבית ואמר לו, לא כך עושים, אלא עולים למעלה ומתחילים משם להוריד את המדרגות, ומורידים מדרגה מדרגה עד שנשארים למטה. שמע זאת המשרת ושמר עצה זו לעצמו, לימים היה לעשיר בור עמוק בחצר עם מדרגות ובקש ממשרתו להוריד את המדרגות, זכר המשרת את העצה שניתנה לו אז, והחליט ליישמה, עלה למעלה והוריד מדרגה מדרגה עד שנשאר למטה, ושוב החל  זועק לעזרה, בא בעל הבית ואמר לו המשרת, עשיתי מה שאמרת לי בפעם שעברה והנה אנכי שוב בצרה!, חייך העשיר ואמר לו, דע תמיד היכן הוא העיקר והיכן הוא הטפל, כשאתה רוצה להישאר למטה והוא העיקר, התחל מלמעלה למטה, אך כאשר העיקר  נמצא למעלה עליך להתחיל מלמטה למעלה.


אף אנו נלמד, בדברים גשמיים, בממון אוכל והנאות עולם הזה, נסתפק במועט, אך בדברים רוחניים מצוות ומעשים טובים, נדע "שהמינימום הנדרש הוא המקסימום האפשרי". אמן

0 תגובות