בית המקדש חי בקרבנו

 בגמרא במסכת תענית (דף ל:) אמרו רבותינו, כל האוכל ושותה בתשעה באב, לא יזכה לראות בשמחת ירושלים, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר (ישעיהו, סו) "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, דקדק בלשון רבותינו, שבתחילה אמרו שכל מי שלא מתאבל על ירושלים "לא יזכה לראות בשמחתה" בלשון עתיד, ואילו לאחר מכן שינו את הלשון, ואמרו שכל המתאבל על ירושלים, "זוכה ורואה בשמחתה" בלשון הווה. ולכאורה יש לשאול, מדוע שינו רבותינו את סגנון דבריהם? שהרי היה להם לכתוב גם בסיום "יזכה ויראה בשמחתה".

ופירש מרן רבינו זצ"ל, כי על המת (כלומר כל אדם שמת), נגזרה גזירה מאת הקדוש ברוך הוא, שישתכח מן הלב לאחר שנים עשר חודש מפטירתו, (שכן בדרך כלל מתנחמים האבלים מפטירת המת אחר שנים עשר חודש, ותשש כוחו של הצער).

ולפיכך כאשר יעקב אבינו סבר בטעות כי יוסף בנו נטרף על ידי חיית השדה, נאמר (בראשית, לז) "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם", כלומר, יעקב אבינו המשיך להתאבל על יוסף כמה שנים, וזאת משום שעל החי לא נגזר להשתכח מן הלב, ויוסף הצדיק היה עדיין חי.

ולכן גם בענין האבלות על חורבן בית המקדש, אף על פי שעברו שנים רבות מן החורבן, אנו ממשיכים להתאבל עליו, כי בית המקדש של מעלה חי וקיים, כמו שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך", ובנין הבית השלישי במהרה בימינו ירד בנוי מן השמים. וכל המתאבל על ירושלים, סימן יפה לו, שהוא "זוכה ורואה בשמחתה", כי בעצם כך שהוא מתאבל על ירושלים, הוא מראה שבית המקדש עוד חי בקרבו, ועתיד לראות בשמחתו. וכבר אמרו חז"ל, שמשיח בן דוד נולד בתשעה באב, כלומר, עוד בזמן שהתאבלנו על חורבן הבית, כבר מנצנצים אורות הגאולה, מתרגשים ובאים.

נאמר בנביא (זכריה, ח), "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ", ומכאן למדנו שכל הצומות והתעניות שאנו מתענים על חורבן הבית, עתידים להבטל ולהיות ימים טובים וימי ששון ושמחה לימות המשיח. וכן מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל חתם את הלכות האבלות בספרו (עמוד תכ), בלשון הפסוק (ישעיהו, ס) "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ", הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, אני ה' בעתה אחישנה, והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך. אמן ואמן.