תפילה על בן שבצבא

 

חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ.

וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת, וְעַנְוָה צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת    יְמִינֶךָ”.    (תהילים פרק מה ד -ה)
אלי שבשמים, אל צבאות, המושל ביד רמה בשמים ובארץ, אליך אשא תפילתי ממעמקי לב אם.
אלהי ואלהי אבותי, שמע תפילתי ברחמיך הרבים.
מלאו ימי בני להצטרף לשורות הלוחמים למען ארצנו, לשמור על בטחונה ולהסיר מרמה ורשע המאימים על  המכורה ויושביה.
מודה אני לפניך, אלי שבשמים, שנתת לי ילד שאבריו חסונים, שנכון לשאת נשק במלחמת מצוה על ארצנו.
אך לבי, לב אם, החרד ורוטט בזכרי את הסכנות והפיתויים הסובבים אותו.
צעיר וחסר נסיון הוא, רחוק מתורת אמו וממוסר אביו.
על נקלה עשוי לבו הצעיר לנהות אחר דבר עבירה ולבוא לידי חטא.
על כן אשפוך תחינתי לפניך, אל שמים כל יכול.
פרוש עליו את חסותך, היה לו למגן  ועטוף אותו ברב חסדך.
אמץ וחזק בו כל הרגשה נעלה, כל כונה טובה, כל זכרון של מוסר הורים הטבוע בנפשו, שלעולם יעמדו לנגד עיניו תורת המוסר ויראת האל, שלא יתנכר לאמונת אבותיו, שחיי הצבא והנשק לא יקשו את לבו, שקולות הפיתוי הזדוניים של החטא לעולם לא ישלטו בו.
ברכנו, אלהי, בחכמה ובכח לשקוד על מעשיו, למלא תפקידיו הקשים כהלכה.
שלא יבוא לידי בגידה או עבירה, שלא יבוא לידי טעות או פקפוק.
עשה שישמע בקול מפקדיו, נאמן ונכון להקריב, מסור לדגלו.
וביום שיקרא לצאת אל שדה הקרב, שם קוצר המות את יבולו, שם, אלי שבשמים, פרוש עליו את רחמיך.
מי יתן ויהיה לו חסדך מגן ושריון.
שם חזק את זרועו, צוק אומץ בלבו ותן לזכרון גיבורי ישראל לצוות על חזהו, שיצא לקרב בשמחה ובהתלהבות ובאומץ – לב וקור – רוח, ישמור על כבוד אלוהיו ועל נאמנותו לשליט, לעמו ולארצו.
אלי שבשמים האזינה לתפילתי, תן לברכת האם לרחף מעליו, תהיה זאת הברכה לנס מגונן, ובתום שרותו ישוב, בריא בגופו ובנפשו, עטור אות הוקרה על מילוי חובותיו, לשמחת לבי, לשבח ולהלל לשמך הגדול.
אמן.