איסור אכילת בשר וחלב על שלחן אחד

 

טעמי וגדרי ההלכה
האוכל מאכלי חלב, אסור לו להעלות (לשים) על אותו שולחן מאכלי בשר. ולמשל, מי שאוכל לחם עם גבינה, אסור לו להניח על אותו שלחן פרוסת בשר. וזאת מגזירת רבותינו, שגזרו שלא לעשות כן, כדי שלא יטעה אדם ויאכל ממאכלי הבשר שעל השלחן. (כן כתב הרמב"ם). וכן להיפך, אם אוכל מאכלי בשר, אסור לו להעלות על אותו שולחן מאכלי חלב. ויש אומרים שהטעם לגזירה זו הוא מחשש שיגעו הבשר והגבינה זה בזה ונמצא אוכל בשר בחלב. (כן פירש רש"י).

אכילה לבדו או עם אדם אחר
אין חילוק בענין זה, בין אם יושב לבדו, ועל השלחן נמצאים מאכלי חלב ומאכלי בשר, לבין אם יושב עם אדם אחר שאוכל שם מאכל בשרי או חלבי. שהרי בשני המקרים יש לחוש שיבוא לאכול מהמאכלים שאסורים עליו באכילה.

אינם מכירים זה את זה
אף על פי שהאוכל מאכלי חלב, אסור לו לאכול על אותו שלחן שחבירו אוכל בו מאכלי בשר, מכל מקום אמרו בגמרא (חולין קז:), שדווקא כאשר מדובר בשני אנשים שמכירים זה את זה, אסור להעלות על שלחן אחד מאכלי חלב או בשר, שמא יטעו ויאכלו זה משל זה, ונמצאים אוכלים בשר בחלב, אבל אם מדובר בשני אנשים שאינם מכירים זה את זה, כגון שני אנשים שמתאכסנים במלון ואינם מכירים זה את זה, הרי הם רשאים לאכול, זה בשר וזה חלב על שלחן אחד, משום שאין לחשוש כל כך שיאכל אדם ממאכלי אדם אחר שאינו מוכר לו.

ומן האמור נלמד, שהאוכל במסעדה, שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב, ואוכלים בסמוך על גבי שלחנות שיושבים שם כמה אנשים בסמוך לשלחן אחד אף על פי שאינם חברים, הרי שאין איסור בדבר מצד אכילת בשר וחלב על שלחן אחד.

אבל באמת שהנסיון הוכיח, שבמקומות כאלה שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב יחד, המכשולות מבחינת הכשרות מצויים מאד, והמלצרים והמבשלים אינם נזהרים כראוי להפריד בין הבשר לחלב, והרי קרוב מאד הדבר שיבואו לידי איסור, ויש להזהר במשנה זהירות לבדוק את איכות הכשרות במקום זה, האם ניתן בכלל לאכול שם על פי גדרי ההלכה.

אנשים היושבים רחוק
שני בני אדם האוכלים על שלחן אחד, זה בשר וזה גבינה, ויושבים רחוקים אחד מהשני באופן שאין האחד יכול לפשוט ידו וליטול ממאכלי חברו, יכולים לאכול כך אף בלי הפסק.  

ולסיכום: אין לאכול מאכלי חלב, על שלחן שמונחים עליו מאכלי בשר. וכן להיפך. ואם המאכל השני שייך לאדם שאינו מוכר, מותר לאכול על ידו, שהרי אין חשש שיבוא לאכול מהמאכלים של האדם הנוסף.