שבת נחמו נחמו עמי

פרשת ואתחנן – שבת נחמו מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו השבת נקרא בהפטרה, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם". אמרו במדרש, כאשר נחרב בית ראשון, ראה הקדוש ברוך הוא מה שנעשה לעם ישראל, אמר הקדוש ברוך לנביאים, "אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה", אלה הרשעים לא ריחמו על עם ישראל, שחטו אותם כמו כבשים, לקחו את חברי הסנהדרין, שחטו את כולם, לקחו תינוקות של בית רבן, ובאכזריות שחטו אותם, אלה רשעים ארורים. והיה הקדוש ברוך הוא מלא צער, איך הגיעו ישראל למצב קשה כל כך? איך הלכו כצאן לטבח? לכן קרא הקדוש ברוך הוא לנביאים, אמר להם, דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍יִם, לכו נחמו את עמי! כשבאו הנביאים לנחם את ישראל, אמרו להם ישראל, כבר לא נאה להקדוש ברוך הוא לדבר איתנו? "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה'", כבר עזב אותנו ה', ומה תועיל לנו הנחמה שלכם? אדם שנהרגה בתו, נהרגו ילדיו, מה תועיל לו הנחמה? לכן אמרו להם לנביאים, לכו מכאן! אין אנו מקבלים מכם נחמה! באו הנביאים והשיבו להקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אין עמך ישראל מוכנים לקבל נחמה! השיב להם, ישראל צודקים! לכן "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם", הקדוש ברוך הוא בעצמו מנחם אתכם! וכך תראו בכל ארבעת ההפטרות הקרובות, אומרים הנביאים שאין ישראל רוצים לקבל נחמה, "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה", ומשיב להם ה' יתברך, אנכי אנכי הוא מנחמכם, בזכות "אנכי" ה' אלוקיך, שקבלתם עליכם את עשרת הדברות, "אנכי אנכי" הוא מנחמכם. שמעו זאת ישראל, ונחה דעתם. אומרים משל על זה, היו שני זוגות, שגרים בשכנות. אדם אחד היה עשיר, והשני עני. והנה זה העשיר, היתה לו אשה, אך טבעה לא היה נוח, והיתה עצבנית, ובכל פעם תוקפת אותו, והוא היה בצער גדול. יום אחד, היה ריב גדול ביניהם, קם הבעל וברח, נסע לאמריקה. אחרי שנסע, אשתו היה יושבת ובוכה, אי בעלי בעלי! מי יחזיר לי אותו? והיתה מתחרטת ויודעת שלא נהגה כשורה. והנה אשתו של העני, היתה אשה נוחה וטובה, ובכל זאת היו חיים בעוני גדול. אמר העני, הנה אסע לי לאמריקה, ואולי משם אוכל להביא פרנסה לבני ביתי. ביקש את רשותה של אשתו, ונסע. וכך נסעו שניהם, העשיר והעני, ושניהם במטוס אחד. כאשר הגיעו לאמריקה, לנו שניהם במלון אחד. ובמשך ימים רבים, היו שתי השכנות יושבות וממתינות בכליון עינים לבעליהן. לאחר כחודש, הגיע סוחר אחד מאמריקה, והודיע לשתי הנשים, שיש לו מכתבים עבורן מבעליהן. באה אשת העשיר, ואמרה לו, אדוני, תן לי בבקשה את המכתב מבעלי! השיב לה הסוחר, כעת איני יכול, את רואה שכל החפצים שלי עדיין ארוזים, כעת קשה לי, בואי מחר ואתן לך את המכתב. השיבה לו האשה, בסדר, תודה רבה. והלכה לה. אשת העני, גם היא אמרה לסוחר, תן לי בבקשה את המכתב. השיב לה הסוחר, ראי גברת, כעת כל החפצים שלי עדיין במזוודות, המתיני בבקשה עד מחר, ואתן לך את המכתב. אולם היא המשיכה להפציר בו, בבקשה ממך, עשה מאמץ וחפש את המכתב בין חפציך! שאל אותה הסוחר, מדוע שכנתך, כשראתה שקשה לי לתת לה את המכתב, קיבלה את הדברים והלכה לה, ואילו את מפצירה בי כל כך לתת לך את המכתב? השיבה לו אשת העני. חברתי, בעלה עזב אותה מתוך מריבה, וכעת כשאמרת לה שבעלה שלח אליה מכתב, כבר נחה דעתה, אמרה בלבה, הנה, בעלי עדיין חושב עלי. אבל אני, אני אוהבת את בעלי, ובעלי אוהב אותי, והוא לא נסע אלא כדי להביא פרנסה לביתו. במכתב בודאי הוא כתב לי, אם הצליח בעסקיו או לא, ולכן עצם העובדה שהוא שלח אלי מכתב, אינה מניחה את דעתי, אני רוצה לדעת מה כתוב במכתב! כך ישתבח שמו הקדוש ברוך הוא, "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט", אלא שאנחנו, לא נהגנו כשורה, הכעסנו אותו, ועתה הוא שלח לנו שליח שאומר "נחמו נחמו עמי", שמעו זאת ישראל והבינו, הקדוש ברוך הוא לא עזב אותנו! הוא עדיין חושב עלינו! נחה דעתם. בפרשת השבוע נקרא: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר", משה רבינו התחנן לה' כדי שיתן לו להכנס לארץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא, שמע משה, הייתי שומע בקולך, אבל אלה עם ישראל, כמעט כולם מתו במדבר, "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ", אם תהיה איתם, במדבר, כאשר תקום בתחיית המתים, תחזיר את כולם יחד איתך, אבל אם אתה נכנס לארץ, אין לי עוד עסק איתם! שמע זאת משה רבינו, וקיבל את הדברים, משה רבינו "רעיא מהימנא", רועה נאמן, מיד כשאמר לו כך הקדוש ברוך הוא, הסכים, קיבל את הדברים. אמרו רבותינו, "ואתחנן" בגימטריא חמש מאות וחמש עשרה, חמש מאות וחמש עשרה תפילות התפלל משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא כדי שיתן לו להכנס לארץ! והקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, שומע, תפילה ועוד תפילה, זה משה הנביא, היה תענוג לשמוע את קולו! אחרי שסיים חמש מאות וחמש עשרה תפילות, אמר לו הקדוש ברוך הוא, מספיק! "רַב לָךְ! אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה"! הדבר תמוה, מי ששומע חמש מאות וחמש עשרה תפילות, מה יקרה אם ישמע עוד תפלה אחת עוד שתים? מה קרה? אבל, החכמים הצדיקים, יודעים לפייס את בוראם. כמו דוד המלך, שהיה מתחיל בדבר קטן, והולך ומוסיף עד שמבקש דבר גדול, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין? מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי", ריבונו של עולם! כל אדם טועה, שגיאות מי יבין, לכן, מנסתרות נקני, מחל לי. השיב לו הקדוש ברוך הוא, בסדר, מחלתי. המשיך דוד ואמר, "גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי", כשראה שכבר נפתחה הדלת, הוסיף וביקש גם על הזדונות, גם על עבירות שעשיתי במזיד, מחל לי! השיב לו הקדוש ברוך הוא, אני מוחל לך! הוסיף דוד, "וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב", גם אם יש לי עוון גדול מאד, מחל לי! וכן אמר דוד המלך, "הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ", בתחילה ביקש רק לראות את חסדי ה', ואחר כך, וישעך תתן לנו! וכך נהג גם משה רבינו, בתחילה לא ביקש, אלא לראות את ארץ ישראל, ועל זה התפלל הרבה מאד, ונענה לו ה' יתברך, אמר לו, "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה". אבל כאשר ביקש להוסיף ולבקש להכנס לארץ ישראל, השיב לו ה' יתברך, רב לך! אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה! היה אדם אחד, שהיה פקיד בממשלה, וקיבל הוראה שעליו ליסוע לאמריקה, כדי להשתלם בקורס מיוחד לצורך עבודתו. בא הפקיד לביתו, ואמר לאשתו, ראי, עלי ליסוע לאמריקה למשך חודש ימים, כדי להשתלם בקורס מיוחד. שמעה זאת האשה והסכימה, אמרה לו, טוב, נסיעה טובה! אולם לפקיד זה, היה ילד שעשועים, פיקח, והנה הוא שומע שאבא שלו נוסע מחר לאמריקה. התחיל לבכות! הקים קול צעקה גדולה ומרה! אבא! אני רוצה לבוא איתך! אמר לו אביו, אתה צריך ללכת לבית ספר! מה תבוא איתי? המשיך לבכות ולבכות. אמר לו אביו, בא הנה, אני מבטיח לך, אם תהיה ילד טוב, אני אקנה לך שעון זהב עם שרשרת זהב! כן? אמר הילד, שעון זהב? איזה יופי! טוב אבא! נסיעה טובה! נסע הפקיד וכעבור חודש שב לביתו בשעות הבוקר, בשעה שבנו עדיין בבית הספר. שאל הפקיד את אשתו, איך התנהג בננו? השיבה לו, אה! כמה ציער אותי! אני רצה אחריו מחדר לחדר כדי שישתה כוס חלב והוא לא מסכים! אמר הפקיד, אם כך, לא אתן לו את השעון! בצהרים, שב הילד לביתו. ברוך הבא אבא! השיב לו אביו, "בשפה רפה ובכובד ראש" כמו בתשעה באב, טוב, שלום. הבין הילד, שאמא שלו הספיקה למלא לאביו את המוח נגדו. לכן שתק, "אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ". כעבור שעה, ישבו כולם לאכול ארוחת צהרים. התחילו לאכול, ואז החל האב לספר לאשתו, איך הייתי פה ואיך הייתי שם! הייתי בבנין האו"ם! יושבים שמה כל העכברים האלה, הרשעים שמלמדים עלינו חובה! ופתאום קם הנציג שלנו, שהוא איש חכם, והשיב להם "באבי אביהם", ונסתתמו טענותיהם! והאשה שומעת ונהנית, צוחקת ושמחה. המשיך האב לספר, את יודעת? הייתי במגדלי התאומים! עליתי והסתכלתי בכל ניו יורק, כל ניו יורק כמו על כף ידי! והיא שומעת ושמחה. כשראה הילד שזו שעת רצון, אמא צוחקת ואבא שמח, פנה לאביו ואמר, אבא, סלח לי, אתה הבטחת לי שעון זהב, אני רק רוצה לראות אותו, תן לי רק לראות! הסתכל האב על אשתו, והיא צוחקת, הוציא את שעון הזהב והראה לילד. "אבא! תן לי תן לי את זה! תן לי!", אני מבטיח שאם תתן לי אני אהיה ילד טוב! אמר לו אביו, אמרת שאתה רוצה רק לראות! השיב הילד, נכון, אמרתי, אבל עכשיו, תן לי! כך עושה דוד המלך, הראנו ה' חסדך, וישעך תתן לנו! לכן אמר לו ה' יתברך למשה, רב לך! אל תוסף דבר אלי עוד! כי ידע מה שרוצה משה להמשיך ולבקש! ישתבח שמו הקדוש ברוך הוא, אוהב את הצדיקים, מחבב אותם, שומע את קולם, "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה". ה' יגאל אותנו גאולה שלימה, יבנה לנו את בית המקדש, ותחזור העטרה ליושנה, בביאת משיח צדקינו, וכן יהי רצון ונאמר אמן.