האם מותר לשאול בשלום חבירי בתשעה באב

אין שואלים בשלום אחד לחבירו בתשעה באב, ועם הארץ שאינו יודע דין זה ואומר שלום, משיבים לו, בשפה רפה ובכובד ראש [ש"ע (סי' תקנד ס"כ). ולשון הלבוש: כי לא עת שלום הוא רק עת צער ויללה על חורבן בית המקדש, ע"ש. ובערוך השלחן (שם סעיף יח) כתב, אבל שלא להשיבו כלל אין נכון, כדי שלא יתבייש. ע"ש. וכ"כ בסידור היעב"ץ (דיני תשעה באב), ובחיי אדם (כלל קלה סי"ג). ע"ש. ועי' במ"ב (שם ס"ק מב) שכתב בשם הפמ"ג (שם א"א ס"ק כב) דטוב יותר שיודיע לעם הארץ שהיום אסור ליתן שלום ולא יהא לו איבה עליו. ע"ש. וכתב כה"ח (שם ס"ק צד) דהיינו דווקא אם הוא קרובו או גס בו בענין שאינו מתבייש בו, הא לאו הכי יש להחזיר לו בשפה רפה וכו', כנזכר. ע"ש. ויש להאריך בכוונת הפמ"ג, ואין כאן מקומו]. ולפי זה גם בטלפון אין להשיב שלום אלא יאמר 'כן' ועל ידי כך יבינו שלא שואלים שלום ביום זה, ואם בכל זאת אינם מבינים ושואלים בשלום יסביר להם שלא משיב שלום כי היום לא אומרים שלום אחד לשני.

***

לשאול בשלומו של גוי ביום תשעה באב - נראה שאיסור שאילת שלום הוא מצד השואל ולא מצד הנשאל, שהשואל אבל הוא, ודומה לאבל שאסור לשאול בשלום המנחמים למרות שאינם אבלים (עי' יו"ד סי' שפה ס"א). ואם כן אסור לומר גם לגוי שלום בתשעה באב. וכ"כ הגר"א נבנצאל בספר ירושלים במועדיה (בין המצרים, עמ' רכז).

***

ל'נענע' בראשו או לאותת בידו לאות שלום בתשעה באב - בשו"ת שלמת חיים (יו"ד סי' רא) כתב, אסור לאבל ל'נענע' בראשו לסימן של שאילת שלום. ע"ש. ואם כן גם הכא בתשעה באב יהיה אסור. אבל כבר ציינו שברמב"ן ובריטב"א (מו"ק כז:) בשם הרי"ץ גיאת מבואר להדיא שמותר לאבל ל'נענע' בראשו לשלום. ע"ש. וראיתי בחזו"ע (אבלות, ח"ב עמ' רמט) שהביא ד' השלמת חיים והראשונים הנ"ל וכתב להלכה שמותר לאבל להחוות קידה בראשו, לשם שלום, וכן לאותת בידו לסימן שלום, כיון שבפיו אינו אומר כלום. ע"ש. ולכן מותר לאותת בידו ול'נענע' בראשו לאות שלום בתשעה באב [ונראה שמותר ליתן יד אחד לשני ולאחל ברכות כגון 'תזכה לאריכות ימים', ואין בזה איסור של שאילת שלום וכמו שכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו חזו"ע (אבלות שם). ע"ש. ועי' בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' רצ) שהתיר לתת יד לאבלים ולאחל להם 'חיים ארוכים'. וכ"כ בגשר החיים (פכ"א ס"ז אות ז)].

***

לומר 'חזק וברוך' או 'יישר כח' לעולה לתורה בתשעה באב - לדעתי מותר ודומה הדבר למה שהתירו בתשעה באב לומר לחבירו 'מזל טוב' כאשר נולד לו בן או בת, שאינו בגדר שאילת שלום אלא ברכה ותפילה וכמו שכתב בעזר מקודש (אה"ע סי' כא ס"ו). וכ"כ בהר צבי (חיו"ד סי' רצ) שהנוהגים לאחל לאבלים 'חיים ארוכים' אין זה בכלל שאילת שלום, אלא ברכה ותפילה (והוסיף שם שמותר לתת להם גם יד ולאחל להם כאמור) ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים, הביאם בחזו"ע (עמ' שלא בבאו'), וכ"פ שם להלכה. וכן בחזו"ע (אבלות, ח"ב עמ' רמט) כתב, מה שיש נוהגים שהמנחמים את האבלים לוחצים להם ידיהם, ומאחלים להם 'אריכות ימים', אין זה בכלל האיסור של שאילת שלום, ושפיר דמי לנהוג כן. ע"ש. ויש לומר דבפרט בעלייה לתורה במנחה שיש אומרים שאין איסור שאילת שלום נוהג אחר חצות [ראה טור (סי' תקנט ס"ה) שכתב בשם מסכת סופרים (פי"ח ה"ז) דאיתא התם דאין אומרים שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו כל העם קינותיהם. ע"כ. ומשמע דלאחר מכן שרי. ואף שמרן נראה דלא פסק כוותיה, שהרי סתם דבריו בסי' תקנד (ס"כ) שאין שאילת שלום כל היום. וגם הטור גופיה נראה דלא ס"ל הכי שסתם דבריו שם שאסור כל היום בשאלת שלום. וראה נטעי גבריאל (בין המצרים, עמ' תלה) מש"כ בזה]. ולכן להלכה מותר לומר 'חזק וברוך' או 'יישר כח' לעולה לתורה בתשעה באב, ובפרט בעלייה לתורה במנחה.