מאיזה גיל האדם אחראי על מעשיו

שאלה: האם נכון הדבר שבבית דין של מעלה, האדם אינו נענש על כל העוונות שעשה עד גיל עשרים שנה?

תשובה: בתורתינו הקדושה מבואר, כי כל אדם, מאז שהוא מגיע לגיל מצוות, הרי הוא אחראי לכל מעשיו. ובבית דין של מטה, היו דנים אותו על כל מעשיו, לעתים בעונש ממוני, ולעתים בעונש מלקות או מיתה, הכל לפי מעשיו.

ועל כן מסתבר הדבר, שכך הם פני הדברים גם בבית של מעלה, שכאשר יתייצב האדם לפני בית דין של מעלה, בודאי שלא יבאו אליו בדרישות שהן פחותות מאלה הקיימות בבית דין של מטה.

אולם באמת, נכון הדבר, כי בדברי חז"ל מבואר בכמה מקומות (לדוגמא, במסכת שבת דף פט:), כי בבית דין של מעלה אין מענישים את האדם על מעשים שעשה לפני גיל עשרים.

אמנם, הגאון המחבר שו"ת "חוות יאיר", כתב שמה שאין מענישים את האדם על מעשיו שלפני גיל עשרים, זהו דוקא בעבירות שאינן מפורשות בתורה, ורק מסברא נראה שהוא דבר אסור, אבל דבר המפורש בתורה, ודאי שמענישים עליו אפילו בן פחות מעשרים שנה.

אולם לעומתו רבינו מרן החיד"א הקשה, שהרי בגמרא מבואר בפירוש שמה שאמרו שאין מענישים בפחות מבן עשרים שנה, פירושו של דבר שאין מענישים אפילו על דבר המפורש בתורה. ועל כן כתב שלעולם פירוש הדברים הוא שאין מענישים את האדם בכלל על עוונות שעשה לפני גיל עשרים שנה. והגאון מהר"ר יצחק יוסף שליט"א, הראשון לציון, בספרו "שלחן המערכת", הביא שהגאון החכם צבי יישב את קושית החיד"א, וסיכם שלעולם יש לומר שעל דבר המפורש בתורה מענישים החל מגיל מצוות.

ובאמת שאין ספק בדבר, לכל הדעות, שאין "פטור גורף" מעונשים על מעשים שלפני גיל עשרים. שהרי רבינו האר"י נתן "תיקון" לתלמידו רבינו חיים ויטאל, על "עוון" שעשה בימי ילדותו. נמצא, שגם בדיני שמים צריך אדם לתקן את מעשיו, אפילו אם הם היו לפני גיל מצות, וכל שכן אם היה זה אחרי גיל מצוות, אפילו קודם גיל עשרים שנה. וכן מבואר בפירוש בגמרא במסכת ברכות, שעלי הכהן, אמר לשמואל הנביא בהיותו ילד רך, שמכיון שהורה הוראה בפני רבו, הרי הוא חייב מיתה בידי שמים. ומוכח מזה שגם אדם צעיר לימים עתיד לתת את הדין על מעשיו, אפילו אותם שעשה בילדותו. (והרמב"ם פסק, (בפ"ג מהלכות איסורי ביאה), שילד בן תשע שנים, שנשא שפחה חרופה לאשה, עליו להביא קרבן "אשם" על חטאתו. ומכאן ששייך אפילו בעולם הזה, עונש לילד אפילו לפני גיל מצוות).

וביאור הדברים, כתבו רבותינו המפרשים, כי בדיני שמים הדבר תלוי במידת חכמתו של האדם, שמי שהוא חריף וחכם מאד, הרי שתובעים ממנו אחריות על מעשיו, גם על מעשיו שעשה בילדותו. וכן כתבו בפירוש רבותינו בעלי התוספות, שהקשה רבי יהודה החסיד, מפני מה נענשו ער ואונן בידי שמים בעונש מיתה, והרי היו פחותים מגיל עשרים שנה, ועד גיל עשרים שנה אין אדם נותן את הדין בידי שמים? ותירצו, שכך הוא דין שמים, שאין דנים את האדם אלא לפי חכמתו, ואם חכמת הקטן כחכמת בן עשרים, הרי מענישים אותו אף שאינו בגיל עשרים. ושמואל הנביא כיון שהיה חכם גדול, אפילו בהיותו ילד רך, תבעו ממנו דין על מעשיו כמו שהיה בן עשרים שנה.

ולכן לסיכום: למרות שיש מקרים שלא מענישים בשמים אדם, על חטאים שעשה לפני גיל עשרים שנה, מכל מקום אין זה כלל גורף כלל, ועל מצוות המפורשות בתורה, נראה יותר שכן מענישים, אפילו לפני גיל עשרים. וכן הכל תלוי בחכמתו של האדם, שאם רואים בשמים שהיה אחראי על מעשיו, הרי שדנים אותו אפילו אם היה ילד קטן בשעה שחטא. והרי זה כמבואר.