סירטון של שיעור תורה באמצע סעודה, האם נחשב לי שאמרתי דברי תורה על השולחן

תשובה: אמרו חז"ל (אבות פ"ג מ"ג) רבי שמעון אומר, שלושה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר  (ישעיה כח) "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום". אבל שלושה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא שנאמר (יחזקאל מא) "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'". דעת רש"י והברטנורא בפירושם למשנה שאדם יכול לצאת ידי חובת דבר תורה על ידי ברכת המזון, ע"ש. ויש שרצו להביא ראיה שגם הזוה"ק (תרומה קנג:) ס"ל הכי, ע"ש. וביאר בתוס' יו"ט שיוצא ידי חובת ברכת המזון מן התורה משום שנאמרו בה שלוש ברכות שהם כנגד תורה נביאים וכתובים. ויש אומרים כנגד מקרא משנה וגמרא. ואמנם הקשה שם על ר"ע מברטנורא, אם כן, למי מתייחסים דברי המשנה? למי שלא מברך? וכי ברשעים עסקינן והרי מסכת אבות נקראת מילי דחסידותא (ב"ק ל.) ואינה עוסקת בעיקרי חיוב האדם, ע"ש. ובתוספות חדשים כתב לתרץ קושיית התוס' יו"ט ע"פ ד' המ"א (סי' קצג ס"ק ב), ע"ש. ועי' משה שתירץ בזה בלחם שמים. ובשו"ת שלמת חיים (סי' קסז) כתב דמכיון שמזכיר בברכת המזון כאמור ואכלת ושבעת וכו', יצא יד"ח לימוד תורה.

והמשנה ברורה (סי' קע ס"ק א) כתב בשם השל"ה שילמד משנה או הלכה ואינו יוצא במה שמברך ברכת המזון, ועכ"פ יאמר איזה מזמור, ע"ש. ועי' בשו"ת שלמת חיים (שם) שכתב דבעינן שידברו ביחד ולא שאחד ילמד בחשאי, ע"ש. וא"כ לשיטתו בעינן שיהיה דיבור יחדיו וא"כ לא יוצא ידי חובה לא ע"י סרטון וגם לא סגי שחבירו יאמר לו והוא יצא ידי חובה. והן אמת שכתב כן מסברא דנפשיה. ואדרבה ממסברא קשיא לי שהרי הדין הוא בחפצא ולא בגברא שהרי בעינן שיהיה ד"ת באותו מעמד ועל השלחן ומהיכא תיתי דבעינן אמירה ממש. וגם זה מוכח מלשון המשנה, שלושה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה וכו'. משמע דבעינן שהד"ת יהיו על השלחן ולא שיאמר כל אחד ואחד (ולמ"ד שיוצא ידי חובה בברכת המזון גם כן מוכח הכי שהרי בזמנם היו מוציאים ידי חובה בברכת המזון ומשמע דסגי בכך גם לצאת ידי חובת ד"ת. ועוד שגם משיטתם מוכח שלא כדברי השלמת חיים שהרי גם אם נימא שהיו מברכים כל אחד לבדו ברכת המזון, מוכח שאם אומר לבדו ד"ת יצא ידי חובה ולא בעינן שידברו יחד. וי"ל). ועוד יש להטעים בסברא שהרי ד"ת ששומע מאחר יוצא בזה יד"ח דברי תורה, כמו ששומע שיעור וכדו', אף שאינו מוציא בפיו ד"ת (עי' ביביע אומר ח"ד חאו"ח סי' ח) באריכות, והכא נמי הכא. וכך אנו רואים שהוא מנהג העולם שאומרים ד"ת על השלחן ובהכי סגי ואין כל אחד ואחד אומר. הלכך נראה שאם שמע ד"ת דרך מאן דהוא או דרך נגן או שראה בסרטון מי שמדבר ד"ת, יצא ידי חובה של אמירת ד"ת על השלחן.