האם חייבים להתענות בערב ראש השנה? ואם כן, האם חצי יום או יום שלם?

 

תשובה: כתב מרן הש"ע (סי' תקפא ס"ב) נוהגים להתענות ערב ראש השנה, ע"כ. והיינו טעמא כדי שיכנס האדם לעשרת ימי תשובה בהכנעה ושברון לבב. ויש עוד טעמים לכך. ועי' במ"ב (סי' תיז סוף ס"ק ד). ונשים בכלל זה. וכן ילדים מעל גיל בר מצוה (ראה מ"ב סי' תקפא ס"ק טז). וזקן או חלש פטור מתענית זו (בא"ח פ' נצבים, ש"ר, בהקדמה. ואמנם עי' במ"ב סי' תקסב סק"י שכתב דבאדם חלוש בודאי יכול לסמוך להקל להתענות רק עד זמן מנחה גדולה, ע"ש). וכן ילדים פחות מבר מצוה (מ"ב שם). ולשון 'נוהגים' משמע דאינו חיוב. והנה לשון הבא"ח (פ' נצבים, ש"ר, קודם הלכה א) לאחר שכתב שתיקנו להתענות ערב ראש השנה ורוב ציבור נהגו בתענית זו ולכן 'טוב' שכל אדם ינהוג בתענית זו, חוץ מחלוש וזקן, ע"ש. ומשמע דאינו חיוב. וכן עי' למרן רבינו עובדיה יוסף בספרו חזו"ע (ימים נוראים, עמ' נ' בבאו') שדן שם האם אפשר לעשות תנאי ולאכול לפני עלות השחר בכדי שיוכל להתענות בערב ראש השנה. וכתב שאם אינו יכול להחזיק התענית מבלי שיאכל לפני עלות השחר, עדיף שיעשה התרה על מה שקיבל עליו להתענות בערב ר"ה ולא יתענה כלל כדי שלא יכנס במח' הזוהר עם הירושלמי, כי בלאו הכי התענית הזו היא רק ממידת חסידות והרי המהר"ם בן זרח (תלמיד הרא"ש) בספר צידה לדרך (דף קיד ע"א) כתב שיש להרבות בשמחה בערב ראש השנה להודיע כי הקב"ה ידון אותנו במידת הרחמים כי חפץ חסד הוא וזהו כנגד המתענים בערב ר"ה. וכן כתוב במדרש, לכבדו ולענגו. וגם בהגהות המנהגים כתב כי יש מקומות שאין מתענים בערב ר"ה משום חוקות הגויים שמתענים בערב יום חגם. ועוד שיום לפני ראש השנה נראה שאסור בתענית, ע"ש. אתה הראת לדעת כי תענית זו אינה חובה וכדלעיל. ולכן כנראה יצא מכאן שיש הנוהגים להתענות חצי יום ותו לא משום שמצינו שגם על חצי יום יש שם תענית כמבואר בש"ע (אור"ח סי' רפח ובעוד מקומות). ועי' במ"ב (סי' תקפא ס"ק טז) שכתב, ואין צריך קבלה ולא השלמה, ע"ש. וכ"כ כה"ח (שם ס"ק סג). ועי' מחצ"ש (סי' תקפא ס"ק י) שכתב דעכשיו נוהגים שלא להתענות כ"א עד זמן מנחה גדולה ומתפללים תחילה מנחה גדולה, ע"ש. וכ"כ הפמ"ג (סי' תקסב ס"ק ה). והביאם המ"ב (סי' תקסב ס"ק י). ובספר מטה אפרים (סי' תקפא סל"ח) כתב שאין להשלים התענית עד צאת הכוכבים משום שאין להיכנס ליו"ט כשהוא מעונה אלא מתענים עד פלג המנחה (שעה ורביע קודם הלילה) ומתפלל מנחה קודם אכילתו, ע"ש. ועי' בשו"ת אור לציון (ח"ד פ"ב ה"א) שכתב, ראוי לכל אדם להתענות בערב ר"ה ויש לקבל התענית מאתמול מבעוד יום וכו', ויש להתענות עד צאת הכוכבים ויאמר 'עננו' בתפילה וכו', ואם חושש שלא יוכל לעמוד בתענית, יכול להתנות שאם יאמר "מזמור לדוד ה' רועי" וכו', יכול להפסיק. וכן אם חושש שהתענית תפריע לו ללימוד תורה, ישקול כל אחד בדעתו כיצד לנהוג. ואם ירצה להפסיק את התענית כשקשה עליו הלימוד, יתנה על אמירת "מזמור לדוד" וכו', ע"ש. ויש להוסיף בפרט שהיום ארוך ואם יתענה, יש חשש שיכנס לראש השנה עייף ויגע ויתרפה בלימודו או בתפילתו. או הדבר יגרום לו לכעסים ולחצים כדרכם של אלו (בדר"כ) שלא אוכלים. וידוע מה שכתב הבא"ח (פ' נצבים, ש"ר, אות ו) שיזהר שלא יכעוס בראש השנה דמלבד חומר איסור הכעס שהוא קשה בכל זמן, הנה הוא ביום ראש השנה אינו סימן טוב לאדם וכו', ע"ש. וכ"כ המ"ב בסי' תקפג (ס"ק ה). וכ"כ בספר מחזור בית דין (דף כה) שהכועס בר"ה נותן פתחון פה למקטרג, ע"ש. וע"ע בכה"ח (סי' תקפג ס"ק א ושם ס"ק כ) ובספר קצש"ע (להגר"ב טולידאנו, סי' תקכז ס"ב). ואם כן, יתענה עד חצות היום או עד זמן מנחה ותו לא, ועל דא נאמר הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה וכו', והחכם עיניו בראשו. ועי' בזה בספר נטעי גבריאל (ראש השנה, עמ' קכז בבאו'). ועי' בהליכות שלמה (הל' ראש השנה, פ"א ארחות הלכה הע' 35) שכתב בשם הגרש"ז אויערבאך שהיה מזרז לקיים המנהג הנזכר בש"ע ולהתענות עד חצות היום או עד אחר תפילת מנחה גדולה והיה תמה על אלה שביכולתם להתענות ואינם מתענים שהרי הלכה מפורשת היא בש"ע. ועי' בשו"ת שאלת יעב"ץ (ח"ב סי' קמז) שכתב דמיד בחצות היום רשאי לאכול ואין צורך להתפלל מנחה. אבל ביסוד ושורש העבודה (שער המים, פ"ה) נראה שנהגו להתענות עד ב' וג' שעות אחד חצות, ע"ש. ובספר 'אלא ד' אמות' מובא שהגר"ח קניבסקי שליט"א נוהג בערב ר"ה לעשות סיום ולא לצום, ע"ש. ועי' בזה באלף למגן (סי' תקפא ס"ק עז) ובספר ארחות רבינו (ח"ב עמ' קעב). ולשון מרן זצוק"ל בספרו חזו"ע (ימים נוראים, עמ' מו) יש נוהגים להתענות בערב ראש השנה. ולא הוסיף בזה כלום. והוא כלשון הש"ע, ע"ש. וע"ע בספר שופר בציון (עמ' ב). ועי' בספר נטעי גבריאל (ראש השנה, עמ' קכז) שכתב, ובזה הזמן שהדורות חלשים יש לסמוך על שיטת רבינו הרבי אלימלך ששני דפים גמ' עם הרא"ש נחשב כתענית, ע"ש. ומנהג קרלין שאין מתענים ערב ראש השנה (נטעי גבריאל שם). ובספר אשרי האיש (להגרי"ש אלישיב, מועדים עמ' פג) כתב שעיקר המנהג לצום עד חצות ואם מתפלל מנחה מאוחר, יכול לאכול קודם מנחה. ובכל אופן בזמנינו שהדורות חלושים לא נהגו כולם להתענות בערב ראש השנה, ומי שחלש, אינו מתענה. ואף המתענה, בסעודת מצוה ובסיום מסכת יכול לאכול. כמו כן, מכיון שאין תענית זו נחלת הכלל, הרי שיש לקבל את התענית במנחה של ערב התענית. אכן מי שרגיל להתענות מידי שנה, אין צריך קבלה, ע"ש. ושאלנו למרן פוסק הדור הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א מה היה מנהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בזה. והשיב שהרב לא היה מתענה בערב ראש השנה כי תענית מביאה לידי ביטול תורה. וסיפר לנו מרן שליט"א על חכ"א שהיה מתענה כמה ימים בשבוע ובעקבות זאת לא למד, וברור שלימוד התורה מעלתו יותר גדולה מתענית שאינה חובה, עכ"ד. וע"ע מש"כ בזה בילקו"י (ימים נוראים, עמ' קסב והלאה).

 

ולכן להלכה, מעיקר הדין אין חיוב להתענות בערב ראש השנה. ואמנם אם יכול להתענות בערב ראש השנה עד אחר צאת הכוכבים והדבר לא יפריע ללימוד ולתפילתו, טוב שיעשה כן. ואם אינו יכול, אפשר להתענות עד חצות היום. ומי שהוא זקן או חלוש או קטנים פחות מבר מצוה, אין צריכים להתענות כלל. ועי' בכה"ח (סי' תקפא ס"ק כג) שכתב דאם חל ראש השנה בשבת, יש מקדימים להתענות ביום חמישי שלפניו, וקצת אנשי מעשה אין נוהגים כן, ע"ש.