מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".


השבת נקרא על הציווי של הקדוש ברוך הוא לאברהם: "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".


אברהם אבינו אינו צעיר, אלא בן שבעים וחמש שנים הוא יוצא אל הבלתי נודע, ואינו לבדו, אלא מצטרפים אליו שרי אשתו, לוט בן אחיו, כל רכושו, וכל "הנפש אשר עשו בחרן", כולם הולכים אל יעד בלתי ידוע, אל הארץ אשר אראך.


והדבר תמוה, מדוע לא לומר לאברהם את מקום היעד מראש? הרי ישנו קושי גדול לאדם בעצם הדבר שהוא עוזב את מקום מגוריו הקבוע, את עיר מולדתו, את החברה בה הוא מצוי ואליה הוא רגיל, ובנוסף על כך עליו ללכת למקום בלתי נודע, ודאי שיש בזה קושי עצום, ובפרט כשהוא לא לבדו, ואחריות כולם עליו, אם כן, מדוע לא להקל עליו לפחות לדעת להיכן הוא הולך ולאן פניו מועדות?


בילקוט שמעוני שאלו את השאלה הזו, וכך נאמר שם, "ולמה לא גילה לו? כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה". כלומר, אינו דומה ניסיון לאדם, כשהוא יודע את תכלית המעשה המתבקש ממנו, לבין ניסיון לאדם כשהוא אינו יודע את סופו ותכליתו של המעשה המתבקש ממנו. ההבדל בינהם הוא שמים וארץ, וכגודל הניסיון כך גודל השכר.


בודאי שיכל הקדוש ברוך הוא לגלות לאברהם לאן פניו מועדות מראש, אך אז היה זה ניסיון קל יותר, ושכרו מועט, לעומת זאת, כשאברהם לא ידע לאן פניו מועדות, היה זה ניסיון קשה יותר, ושכרו גדול לאין ערוך. ואכן, אברהם לא שאל שאלות, אלא, "וילך אברהם כאשר דבר אליו ה'", ועל כך הובטח לאברהם, "ואעשך לגוי גדול ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה".


לא אחת, בבואנו ללכת בדרכי התורה והיראה, אנו עומדים בניסיון, ונתקלים בקושי או בספק, להחליט מה לעשות, או מה יהיה סופו של התהליך, כגון מקום עבודה לא ראוי, מקום חינוך לילדים וכדומה , עלינו לדעת, כי זהו ניסיון לאדם, ועליו לעשות אך ורק את מה שדורשת התורה כהלכה, אף אם כרגע לא ברור לו מה יהיה בסופו של ההליך, והרי זה בגדר "אל הארץ אשר אראך". אך אם נקיים ונעשה, "כאשר דבר אליו ה'", הרי שמובטח לנו "והיה ברכה".


ללמדנו, לא תמיד מה שאנו חושבים, זה מה שצריך לעשות כדי להצליח, אלא הברכה מצוייה בידי הקדוש ברוך הוא בלבד.


מסופר על שמש בית כנסת ששימש בקודש אך לא ידע קרוא וכתוב. לימים החליטו פרנסי העיר, כי יש להכין דוחות על פעילות בית הכנסת, וכי על השמש ללמוד קרוא וכתוב, אחרת יפוטר מתפקידו. השמש שלא היה צעיר, ניסה ללמוד, אך הדבר לא עלה בידו, ובצער רב נאלץ לעזוב את תפקידו. עברו ימים, והחליט לנסות את כוחו במסחר בעצים. הברכה שרתה במעשה ידיו, ואט אט הלך וגדל, עד כי היה לגדול סוחרי העצים בסביבה. יום אחד ישב לסגור עסקה גדולה עם שר האוצר של אחת המדינות, וכשחתמו על החוזה, חתם באצבעו. נדהם השר ושאל, איך יתכן!? הרי כבודו הוא גדול סוחרי העצים, ואינך יודע קרוא וכתוב?? חייך הסוחר ואמר, אם הייתי יודע קרוא וכתוב, הייתי נשאר עד היום רק שמש בית הכנסת.

0 תגובות