סאה בסאה

 

בהלכה הקודמת ביארנו את יסוד הדין שאסור להלוות או ללוות מיהודי בריבית.

"סאה בסאה"
גזרו חכמים, שאסור ללוות מחבירו סאה (מידת משקל) חטים על מנת שישלם לו אחר זמן סאה חטים אחרים, מפני שחששו חכמים שמא יתייקרו החטים ונמצא משלם לו יותר ממה שהלוהו, ויכשלו שניהם באיסור רבית מדרבנן (מדברי חכמים). (ובלשון הגמרא והפוסקים זהו איסור "סאה בסאה"). ולדוגמא, מי שהלווה לחבירו עשרה קילו קמח, על מנת שחבירו יחזיר לו את הקמח לאחר שבוע, הרי יש כאן איסור "סאה בסאה", כי יתכן שבשעת ההלוואה היה מחיר הקמח שלושים שקלים, ובשעה שהלווה מחזיר, מחיר הקמח יהיה שישים שקלים. לכן אסור חכמים לעשות כך.

"עושהו דמים"
אולם יש אופן שמותר להלוות זה לזה מאכלים במשקל. והוא בתנאי שיתנה בשעת ההלוואה, שיחזיר אחר כך קמח באותו מחיר שהקמח שווה עכשיו, ולמשל בדוגמא שלנו, עשרה קילו קמח היה שווה בשעת ההלוואה שלושים שקלים. הלווה אומר למלווה, בשעה שאחזיר לך את הקמח, אחזיר לך קמח בשווי של שלושים שקלים. ולכן אם בשעה שבא להחזיר את הקמח, מחיר עשרה קילו קמח עלה לשישים שקלים, הלווה יחזיר למלווה רק חמשה קילו קמח שמחירו שלושים שקלים, כפי שהיה בשעת ההלוואה.

וענין זה נקרא בלשון הפוסקים "עושהו דמים", כלומר, דמים הם כסף, ואם קובע סכום כסף לשווי החטים, שמתנה הלווה עם המלוה לשלם לו כפי מה שהחטים שווים עכשיו, כגון ששווים בשעת ההלואה עשרה דינרים, ומתנה שיחזיר לו חטים לאחר זמן בשווי עשרה דינרים, מותר. וכמו שהסברנו.

להלוות כיכר לחם
ולאור האמור נבוא לעניננו, שנראה לכאורה שיש לאסור לאשה ללוות ככר לחם משכנתה על מנת שתחזיר לה לאחר זמן ככר לחם אחר, שהרי יש לחוש שיתייקר הלחם ונמצאו עוברות על איסור ריבית. אלא שרבנו הרמ"א כתב, שנוהגים להקל בענין זה, מפני שאין דרך בני אדם לדקדק כל כך בסכומים קטנים (כמו התייקרות כיכר הלחם) ולא החמירו חכמינו לדקדק כל כך בעניין שעיקרו מדרבנן.

לכן לפי דעת הרמ"א, כשלא מדובר בסכומים חשובים, יש להקל בדבר. ולכן מותר להלוות או ללוות כיכר לחם או כד חלב וכדומה.

אולם מרן הבית יוסף כתב בשם הרי"ף והרמב"ם, שגם בדבר קטן יש לאסור משום "סאה בסאה", משום שבני אדם מקפידים גם על סכום קטן. ולכן אף בדבר מועט כמו כיכר לחם, יש לאסור להלוותו כדין סאה של חטים.

נמצא שלפי דעת מרן הבית יוסף, שקבלנו את הוראותיו, אסור ללוות או להלוות כיכר לחם או כד חלב.

ומרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל עמד על דברי מרן בדין זה, והביא את דברי השלחן גבוה (להגאון רבי שלמה מולכו ז"ל) שכתב שמה שכתבו הרי"ף והרמב"ם לאסור להלוות אף דבר מועט, מדובר דוקא במקום שדרך האנשים להקפיד ולדקדק על התייקרות הלחם, אבל בזמנינו אין דרך בני אדם לדקדק בזה, ובפרט מובן הדבר בתקופה שלנו, שברוך ה' יש שפע בעולם, ואפילו בני אדם שאינם עשירים, לא מדקדקים על הפרש במחיר הלחם במשך כמה ימים. ולכן אין בזה איסור ריבית.

לפיכך אפילו לדברי מרן הבית יוסף, מותרת אשה ללוות משכנתה כיכר לחם וכדומה על מנת להחזירו לאחר מכן.

אלא שכאמור כל זה דוקא בדבר מועט, אבל בכמות גדולה של סחורה וכיוצא בזה, יש לאסור, וכדין סאת חטים שהזכרנו.

ולסיכום: מותר להלוות כיכר לחם או כד חלב וכדומה, אפילו אם יש חשש שהמחיר ישתנה. מכיון שאנשים לא מקפידים על סכומים קטנים כל כך. אבל כאשר מדובר בדברים גדולים או סחורות וכדומה, יש להזהר שלא להכשל באיסור "סאה בסאה"