פרשת חיי שרה

זיווגו של אדם – מאמרו של הרה"ג רבי יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל בסיום הפרשה הקודמת, לאחר סיפור מעשה העקדה, נאמר: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר, הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ וכו', אֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל, וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה". כלומר, כאשר חזר אברהם אבינו מעקדת יצחק, נודע לו שלנחור אחיו, נולד בן, הוא בתואל, ולבתואל נולדה בת, ושמה רבקה. ומסבירים רבותינו במדרש (הובא בפירוש רש"י), שכששב אברהם אבינו מן העקדה בהר המוריה, היה מהרהר ואומר בלבו, אילו היה באמת מת בני יצחק, הרי היה הולך מן העולם בלא בנים, מפני שעדיין לא נשא אשה, אם כן, אולי היה עלי להשיא לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. בישר לו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה בת זוגו. וזהו ביאור מה שנאמר "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", אחרי הרהורי הדברים שהיו על ידי העקדה. והנה למדנו במסכת סוטה (ב.): "אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה, אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו". כלומר, הזיווג של כל אדם ואדם, נקבע על פי מעשיו, שאם הוא צדיק, יזכה בזיווג של צדקת. וממשיכים רבותינו ומקשים, שהרי "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד, בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי", ואם כן, כיצד אנו אומרים שהזיווג תלוי במעשיו של האדם? והרי זו גזירת עליון עוד לפני שנולד האדם בכלל ובא לעולם! ומסבירה הגמרא: "הָא בְּזוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזוּג שֵׁנִי", ופשט הדברים, שבנשואים ראשונים, באמת הזיווג תלוי אך ורק בגזירה שנגזרת על כל אדם ואדם, אבל בנשואים שניים, "זיווג שני", אז הזיווג תלוי במעשיו של האדם. אולם באמת שהרבה מרבותינו המפרשים מסבירים אחרת. הם מסבירים, שענין הנשואים בין איש לאשה, אינו רק חיבור בין שני בני אדם, שני גופים חיצוניים, אלא יש כאן ענין עמוק הרבה יותר, וכבר מאז יצירת האדם בבטן אמו, הוא נוצר יחד עם בת זוגו, כי הם בעצם שני חלקים מדבר אחד שלם. וכן מבואר באמת בזוהר הקדוש. לכן, אנו מוצאים שעוד לפני יצירת האדם בבטן אמו, כבר בת קול מכריזה מי מתאים למי, מי מהווה את ההשלמה לחלק השני שלו. וממילא, כל מה שניתן לזווג שני אנשים על פי ההכרזה האלוקית הזו, הוא דוקא כאשר שניהם התנהגו באותו אופן שהיה מצופה מהם, האיש צדיק, והאשה צדקת, הם לא קילקלו את מעשיהם, ולכן הם ראויים להתאחד יחדיו ולהקים בית נאמן בישראל. אבל כאשר אחד הצדדים, קילקל את מעשיו, הוא בהחלט עלול להפסיד את הזיווג הראוי לו, שהרי לא יתכן שהצדקת תיפול בגורלו של אדם רשע, שנאמר "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים", וממילא הקדוש ברוך הוא מסבב את הדברים, כך שאותה אשה תיפול בגורלו של אדם אחר, הראוי לה. וזו פירוש הדברים "זיווג ראשון וזיווג שני", זיווג ראשון, הוא הזיווג הראשוני, המתאים ביותר לאדם, על פי שורש נשמתו, ואילו זיווג שני, הוא זיווג שהותאם לאדם, כאשר מעשיו או מעשי הזיווג שלו לא היו טובים, ולכן יש לזווג לו אשה המתאימה לו כעת. כעת נוכל להבין נקודה שיש לעמוד עליה: אם אברהם התבשר על לידתה של רבקה, ונודע לו מן השמים שרבקה היא הזיווג המתאים לבנו יצחק, אם כן, מה הטעם לשלוח את אליעזר עבדו, ולומר לו להתעניין ולחפש זיווג לבנו? הרי יכול היה לשלוח תיכף ומיד את אליעזר, ולומר לו בפירוש, דע לך כי רבקה בת בתואל היא בת זוגו של בני יצחק, לך נא וקחנה לבני! אלא שידע אברהם, שרבקה היא אמנם הזיווג הראוי ליצחק משורש נשמתו, והם ממש כמו נשמה אחת, אולם יצחק, זכה לקבל חינוך טוב מהוריו, ועלה ונתעלה למדרגתו הנשגבה, ואילו רבקה, שגדלה בין אנשים רשעים, בתואל ולבן, הרי קשה לצפות ממנה שתעמוד בתנאים כאלה בצדקותה, ויש לחשוש בהחלט שהיא אינה צדקת, ואינה מתאימה ליצחק. לכן ביקש אברהם מאליעזר, שילך לבדוק את הדברים, שאם רבקה עומדת בצדקותה למרות כל הסביבה, הרי שעדיין ראויה היא להיות בת זוגו של יצחק. כאשר היה מרן זצ"ל בחור בן עשרים וארבע, חיפש שידוך, אך באותה התקופה לא היו כמעט בנות ספרדיות שהיו מעוניינות להקים בית עם אברך העוסק בתורה. מעשה היה שהוצעה לו הצעה של בת אחת, שהיתה בתו של אחד מגדולי הדור (שכבר נפטר אז), וכאשר הוגשה ההצעה בפני אחיה של אותה בת, השיבו: "יש לנו כבר חתן אחד אברך, מספיק חכם אחד לכל המשפחה"! וכך דחו את השידוך, כשאינם יודעים מה הם מפסידים. באותה העת, היתה הרבנית, מרגלית יוסף עליה השלום, מחפשת גם היא שידוך. אביה היה מרבני העדה החלאבית אשר בירושלים, ואף היא היתה נערה מצויינת בכל שבח ותהילה. רבים מאד רצו להשתדך איתה, ובכללם בחורים עשירים ונכבדים, אך היא דחתה את כולם, באומרה "אני מחפשת בחור שישב ויעסוק בתורה, שיהיה תלמיד חכם"! עד שהסתובבו הדברים, ועלה רבי אברהם פטאל אל הגאון רבי עזרא עטיה, ואל הגאון רבי יעקב עדס, (שהיו אף הם מחכמי חלאב), ובירר אצלם על מרן זצ"ל. רבי עזרא אמר לו: "אם לא קמה ישיבת פורת יוסף אלא כדי להוציא מתוכה את רבי עובדיה יוסף, דיינו"! ורבי יעקב עדס השיב לו: "לך ותחטוף אותו, כי אין כמותו! וכבר הוא גדול יותר ממנו! ואם תעשה את השידוך, הנה אני עצמי אגיע לשורר בשמחת השידוכים (אירוסין)". וכך אמנם היה, נפגשו זה עם זו, וזכו להקים ביתם על אדני התורה בימים קשים, קיימו את התורה מעוני, וזכו לקיימה מעושר, ולרומם דור חדש, שבתוכו גם אלפי בנים ובנות, שכל חפצם, חשקם וגורלם, אך ורק בלימוד התורה ובקיום המצוות. יהי רצון שנזכה לעשות רצונו של ה' יתברך כרצונו, ונזכה להוושע במהרה בתשועת עולמים. שבת שלום!