פרשת השבוע תולדות

מאמר מאת הרה"ג רבי יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל נאמר בפרשת השבוע, על רבקה אמנו, שלאחר שהתפלל עליה יצחק אבינו, זכתה להריון, ומחמת קושי ההריון, הבינה שמדובר בהריון של תאומים, ואז נאמר: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'". ופירש רש"י, שאמרה רבקה, אם כל כך קשה צער ההריון, "למה זה אנכי", מדוע אני בכלל מתאווה ומתפללת על הריון? אך הדברים קשים מאד מאד. שאם רבקה היתה עקרה, והתחננה כל כך לה' שתזכה להריון, אם כן, אפילו אם עתה היא סובלת צער גדול, אין זה הגיוני שכעת היא תחפוץ בכך שההריון יסתיים! הרי נשים רבות סובלות עד שזוכות להריון, וגם אז, סובלות במשך חודשי ההריון, אך חלילה להן לבקש שיפסק ההריון, ואם כן, רבקה הצדקת, שחפצה בבנים כדי להקים שושלת לעם ישראל, בודאי שלא יתכן לומר שרצתה שההריון יסתיים בלא כלום! רבינו חיים בן עטר, מסביר את הדברים היטב: רבקה אמנם התפללה להריון, אך כמובן שהיא רצתה שההריון יהיה מוצלח, ושבסופו תגיע הלידה. אולם כאשר ראתה שהילדים בקרבה "מתרוצצים", מלשון רציצה, שדוחקים אחד את השני, הבינה שככל הנראה ההריון שלה לא יחזיק מעמד בכלל, שהרי אדרבה, בדרך כלל טבעם של התאומים שהם נוחים זה לזה, ואינם דוחקים אחד את השני, היא הרגישה כאילו יש לה "מלחמה" בבטנה, ולכן היא עמדה תמהה, מדוע בכלל זכתה להריון כזה, שסופו אכזבה? ולכן הלכה "לדרוש את ה'", הלכה לבקש שיתפללו עליה, ויודיעו לה מה יהיה סופו של ההריון, שאם לא כן, למה "זה" אנכי, כלומר, היא כאילו מצביעה על בטנה ואומרת, למה "זה"? לשם מה ההריון הזה נועד בכלל? ואז כששאלה על כך בבית מדרשו של שם, השיב לה ה', כי שני גויים בבטנה, ולכן הם דוחקים אחד את השני, אולם סופו של ההריון יהיה מוצלח, והיא אמנם תזכה להגיע ללידה טובה לחיים טובים ולשלום. ויש להתבונן, כי אנו רואים שהצדקת רבקה, כאשר חפצה בהריון, עמדה עם בעלה והתפללה עמו לה' שיתן לה הריון. אולם כאשר היא עמדה במצוקה גדולה, שמתרוצצים הבנים בקברה, ונראה כאילו מידת הדין מתוחה עליה, היא השכילה להבין, שעליה לעשות משהו מיוחד, עליה להרבות בתפילות באופן מיוחד, והלכה לדרוש את ה', ללמוד ולהבין מה עליה לעשות עוד כדי להיטיב את מצבה. לפני כשבועיים ימים, התבשרנו על שחרורה של אחת השבויות (אורי בת מרגלית, שה' יתברך יתן לה חיים טובים), בידיהם של מרצחי החמאס. והנה לאחר שחרורה, עמדו אמה ואביה, שהם אנשים יקרים בעלי אמונה טהורה, כפי דרכם של בני עדות המזרח, שבלבם בוערת כאש אהבת ה', עמדו ההורים והסבירו, הכיצד זה זכו לנס גדול כזה, שמכל השבויים, תהיה בתם הראשונה להשתחרר, ועוד כשהיא בריאה ושלימה ברוך ה'? איך ניתן להסביר דבר כזה? ובפרט כי הרבה מקרובי השבויים, פעלו בכל דרך כדי להשיב את קרוביהם, על ידי פעולות מדיניות וכדומה, ואילו הם, לא התבלטו כלל בפעולות כאלה, ובכל זאת זכו לישועה ראשונים, באופן שהוא כמעט מורם מגדר הטבע, שלא השבויה ולא שום חייל נפגעו, לא בזמן השבי ולא בפעולת השחרור. מהו סוד הדבר? כאשר עמדה אמה לפני גופי התקשורת, פתחה ואמרה: "תודה לבורא עולם, אין עוד מלבדך!" במשך שלושה שבועות, התרוצצו בני משפחתה של השבויה, ומה עשו? פעלו בדרך המועילה ביותר, בדרך של תפילה ותחנונים בדמעות שליש, בדרך של תוספות זכויות, בני המשפחה התחזקו בשמירת השבת, ערכו הפרשת חלה ותפילת נשים רבות בבכיות ותחנונים, הם הכניסו ספר תורה חדש דרך חדרה של הבת שלהם, הזמינו עשרות אברכים לחדרה, כדי שיתעוררו להתפלל עליה, ושילמו וטרחו כדי שאותם אברכים ילמדו תורה בשקידה סמוך לביתה, הם הלכו לרבנים ידועים, וביקשו את ברכתם, ממש עשו "הפגנה"! אך לא הפגנה לפני בני אדם "מקבלי ההחלטות", אלא הפגנה לפני מי שאמר והיה העולם! הרעישו עולמות, הפכו עולמות והרעישו את אמות הסיפין בעולמות העליונים, ותפילות כאלה, שבאות מעומק הלב, בפעולות מופרזות לעורר רחמים, התפילות הללו באמת התקבלו! הישועה הגיעה. אנו למדים מהו כוחה של התפילה. ובפרט, מהו כוחה של התעוררות מיוחדת, כאשר אדם נמצא בקושי מסויים, הוא מתפלל ומתפלל, ואם חלילה הוא רואה שהקושי מתגבר, והוא נכנס למצוקה גדולה יותר, עליו להבין, לא רק שאין זה הזמן להתייאש ולהתרשל בתפילה, אלא אדרבה, עליו להוסיף ולהוסיף זכויות ותפילות, להרבות בבקשת רחמים בלי להרפות, עד שישמע ה' את התפילות, ויסלח ויחמול וירחם! ה' יתברך, הוא טוב ומטיב לכל! טוב לכולם! גם כאשר בעוונות הרבים באות גזירות קשות, עדיין ה' שומע תפילות! הנה שמענו מאשה אחת, בת קיבוץ, שאינה שומרת מצוות בכלל, ובשעת התקפת המחבלים, שהתה בתוך הממ"ד (חדר הביטחון), וכמה נסים ונסי נסים נעשו לה, שלא הצליחו המחבלים לפרוץ את דלת חדרה, למרות שירו עליה, (ובתוך ביתה הקימו לעצמם מוצב שממנו נלחמו בחיילי ישראל), ושהיו לה מים ושמיכה, ושהשכילה לברוח בזמן הנכון דרך חלון החדר, וכששאלו אותה מה היה? השיבה: התפללתי לה' בכל דרך שידעתי, קראתי לו בכל מילה שאני מכירה: "ה'" "הקדוש ברוך הוא", "אלוקים", "רבי", בכל דרך, התחננתי והתחננתי, במשך שעות ישבתי והתחננתי לה' שישמור עלי, ולא ידעתי בכלל שאני כל כך מאמינה בה', וממש הרגשתי איך שמן השמים שמרו עלי. רואים אנו איך שגם בתוך האפלה הגדולה, בזמנים של חושך נורא, חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו! בפרט כאשר נמצאים במלחמה מול אומה שפלה, שהם הערבים שסביבינו, כמו שמבואר במסכת כתובות (סו:), שגם אם יחידים בעוונות הרבים נלכדו תחת ידם, מכל מקום אין הקדוש ברוך הוא מוסר חס ושלום את כל ישראל ביד אומה שפלה (כמו שאמרו בחגיגה דף יג:), עלינו להתחזק ולזכור כי לה' הישועה, ויהי רצון שיזכה את כל ישראל לתשובה שלימה, בשובה ונחת! ומן השמים ירחם ה', שנשמע ונתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.