חייל כהן שהרג מחבלים, האם רשאי לישא כפיים ולברך ברכת כהנים

 

תשובה: במסכת ברכות (לב:) אמר רבי יוחנן, כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו, שנאמר "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם, גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". כלומר, השם יתברך לא חפץ לשמוע ברכת כהנים מאדם שהרג אדם אחר. וכן פסקו הפוסקים ומרן השלחן ערוך (סימן קכח סעיף לה).

ובספר צידה לדרך כתב, שנראה לו שאפילו אם הכהן הרג נכרי, שאינו יהודי, גם כן לא ישא כפיו. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, ויש חולקים ואומרים שאף על פי שיש איסור מן התורה בהריגת כל אדם, מכל מקום אין לפסול כהן מלברך ברכת כהנים אלא כאשר הרג אדם מישראל.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו "טבעת המלך" (מאור ישראל על הרמב"ם, פט"ו מהלכות תפלה) כתב, שנשאל לגבי חייל צה"ל קרבי, כהן, שהיה עומד על המשמר במוצב צה"ל, להגן מפני המחבלים, והבחין בכמה פלשתינאים שמתקרבים אל המוצב, ומיד פתח עליהם באש, ונהרגו כמה מהם, והנשארים ברחו. ובא לשאול אם הוא רשאי מהיום והלאה לישא כפיו לקיים מצות ברכת כהנים.

והורה לו מרן זצ"ל, שהוא כשר לנשיאת כפיים, כי הדבר ברור שלכל הדעות, במקרה כזה אין לך מצב מלחמה גדול מזה, ובענין כזה אנו אומרים "הַבָּא לַהֲרָגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ" (ברכות סב:). ואדרבה, אילו היה החייל הזה מתמהמה קימעא מלפתוח באש, מי יודע כמה נפשות מישראל היו נהרגים חס ושלום מידי הרשעים המחבלים האלה שהם שונאי ישראל מוצצי דם, וחס ושלום היה החייל עובר על מה שנאמר בתורה "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", וזיכהו ה' יתברך לחסלם מבעוד מועד, ויבורך מפי עליון על התשועה שעשה בישראל, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו.

והוסיף מרן זצ"ל, כי ברור ללא כל ספק, שחיילי צה"ל הכהנים שמגינים על ישראל ומחסלים את אויביהם, ראויים לשבח ותהלה, תחזקנה ידיהם, ושכרם כפול מן השמים, ויבורכו בכל הברכות שבתורה. וכל מה שמצאנו בכמה מספרי הפוסקים, שכתבו להחמיר שחייל כהן שהרג את הנפש במלחמה לא ישא כפיו, זהו דוקא במקרים מסויימים, כאשר היו מגייסים חיילים יהודים בעל כרחם לצבאות מדינותיהם, והיו נלחמים נגד בני אומה אחרת שאין להם ריב עמה. אבל במלחמת מגן נגד אויבי ישראל המחבלים הארורים שבזדון לבם רוצחים אנשים נשים וטף באכזריות, וחיילי צה"ל שמים נפשם בכפם לקדם פני הרעה ולהציל נפשות מישראל, מגיע להם כבוד ויקר, והחיילים הכהנים בודאי שרשאים לישא כפיהם, ויבורכו מפי עליון, כמו שנאמר "ואברכה מברכך". ישאו ברכה מאת ה', וישמור צאתם ובואם לחיים טובים ושלום.