סעודה בערב שבת

אם מותר לאכול סעודה עם לחם אחר חצות היום ביום שישי?

תשובה: בגמרא במסכת גיטין (דף לח:) אמרו, שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתה בשבת ואחת קבעה סעודתה בערב שבת, ושתיהן נעקרו. כלומר, שתי משפחות חשובות ועשירות היו בירושלים, ושתיהן חטאו ונעקרו מן העולם. הראשונה, היתה קובעת סעודה גדולה ביום שבת בשעות הצהרים, בשעה שכל העם הולכים לבית המדרש לעסוק בתורה והרב היה יושב ודורש, והם היו יושבים ואוכלים. והשניה היתה קובעת סעודה גדולה ביום שישי, ומפני כן היו כל בני המשפחה שבעים בליל שבת, ולא היו אוכלים בעונג כראוי, ושתיהן נעקרו מן העולם.

ופירשו המפרשים, שמה שאסור לקבוע סעודה גדולה בערב שבת, הכוונה היא לסעודה שאינו רגיל לאוכלה בימות החול. וכגון מה שנהגו בכמה משפחות, שביום שישי כל בני המשפחה הנשואים מתאספים בבית הסבתא, ואוכלים מתבשיליה בסעודה גדולה. שעל ידי זה פוגעים בכבוד השבת, שלעת ערב לא יוכלו לאכול סעודה כראוי. ולכן אסור לעשות כן.

ואיסור זה נוהג במשך כל היום, ולאו דוקא מחצות היום. כלומר, אפילו אם עושים כן בשעה אחת עשרה לפני הצהרים, גם כן הדבר אסור, שעל ידי זה פוגעים בלי ספק בכבוד השבת. ובפרט בימות החורף שהימים קצרים.

אבל סעודה שרגילים לאוכלה גם בימות החול, וכגון מי שתמיד אוכל בשעה ארבע בצהרים, הרי שמותר לו לעשות כן גם בערב שבת. ומכל מקום מצוה להמנע גם מאכילה כזו, החל מהשעה התשיעית שביום. (כלומר, שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה חלקים, וכל חלק הוא שעה זמנית אחת, ומהשעה התשיעית שביום, אין לאכול עוד עד הלילה). ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב בזו הלשון: שאף על פי שלהלכה מותר לאכול עד השקיעה, מכל מקום זהו דוקא לצורך שעה (כלומר באקראי), אבל לעשות כן תמיד, יש לאסור מתשע שעות ולמעלה, שאם לא כן, נראה כמזלזל בכבוד שבת. (חזון עובדיה ח"א עמוד לב).

וכתב המשנה ברורה (סימן רמט), שכל אדם שיודע שעל ידי זה שיאכל יהיה שבע בערב, מצוה עליו להמנע מאכילה ושתיה מרובה אפילו לפני השעה התשיעית, ובפרט בימות החורף, שהרי רואים כולם שמי שהוא שותה שתיה מרובה ביום שישי, ובפרט אם שותה יין וכדומה, וכן מי שאוכל הרבה ביום שישי, הרי על ידי זה אינו רעב בלילה, ולכן מצוה להמנע מאכילה כזו.

ולסיכום: סעודה שרגילים לאכול בימות החול, מותר לאוכלה ביום שישי. וסעודה שלא רגילים לאוכלה בימות החול, אסור לאכלה ביום שישי, ואפילו בשעה מוקדמת. ומהשעה התשיעית ביום, כלומר, כשלוש שעות לפני השקיעה, מצוה להמנע מלאכול אפילו סעודה קטנה. אבל לטעום ולאכול מעט ממאכלי השבת וכדומה, אין איסור כלל.