הלכות ט"ו בשבט

 

אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בט"ו בשבט (ש"ע סי' קלא ס"ו). ונוהגים שגם ביום י"ד בשבט במנחה אין אומרים וידוי ונפילת אפים (פר"ח סי' קלא ס"ק ו, מ"ב שם ס"ק לב, כה"ח שם אות קא, חזו"ע ברכות עמ' ד). וכן אין אומרים וידוי בק"ש שעל המיטה.

 

µ ומנהג בני ספרד שבכל יום שאין אומרים תחנון, אין אומרים גם מזמור "יענך ה' ביום צרה" ומזמור "תפילה לדוד", לפי שמוזכר בהם צרה. וכן לא אומרים 'אל ארך אפיים' לפני קריאת התורה, לפי שיש בו אמירת 'חטאנו' והרי הוא כוידוי (עי' פר"ח סי' קלא ס"א, בא"ח פ' כי תשא ש"ר אות יז, כה"ח סי' קלא ס"ק ז).

 

µ אם חל ט"ו בשבט ביום שבת, אין אומרים 'צדקתך' במנחה (ש"ע סי' רצב ס"ב. עי' חזו"ע שם).

 

µ בליל ט"ו בשבט אין אומרים תיקון רחל אלא רק תיקון לאה. ומדלגים מזמור "יענך ה'", וכן ידלג פסוק "עד אנה בכיה בציון", אבל אומרים מזמור "בבוא אליו נתן הנביא" (כה"ח סי' א ס"ק יט, בא"ח פ' וישלח ש"ר אות יא). 

 

µ אסור להתענות ביום ט"ו בשבט. ואף במקום שנהגו שהחתן מתענה ביום חופתו, לא יתענה ביום ט"ו בשבט, אלא שמנהג רוב בני עדות המזרח שאין החתן מתענה כלל ביום חופתו. וכן פשט המנהג בארץ ישראל שאין החתן מתענה כלל ביום חופתו [כן מבואר בש"ע (סי' תקעב סעיף ג). וע"ע במגן אברהם (סי' תקעג סק"א) שאפילו חתן ביום חופתו אינו מתענה בט"ו בשבט. וע"ע בשערי תשובה (סי' תרפה סק"ב) שנוהגים שאם חל תענית שובבי"ם בט"ו בשבט שאין מתענים בהם. וכ"פ בחזו"ע (ברכות, עמ' א והלאה). וראה להלן].

 

כמו כן אין מתענין בט"ו בשבט ביום פטירת אב ואם (רמ"א סי' תקסח ס"ט, כה"ח שם ס"ק צב).

 

[ולגבי תענית חלום בט"ו בשבט ממילא כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזו"ע (שבת ח"א עמ' שפד) בשם הגאון החסיד רבינו אליהו הכהן בספר אגרת אליהו (פ"ד דמעשר שני) שכתב וז"ל, אף על פי שהתירו חז"ל להתענות תענית חלום בשבת, נראה לי שזהו דווקא בזמנם שהיו בקיאים בפתרון החלומות, מה שאין כן בזמן הזה. ויש חלומות שנראים רעים, ואדרבה, הם טובים. ולכן כל הבא אלי לשאול ממני על תענית חלום בשבת, אני מורה לו שלא יתענה, אלא יתענג על השבת במאכל ומשתה, ובתנאי שלא ידבר כל השבת אלא בדברי תורה, וטוב שיקרא כל ספר תהלים, ולמחרת יתן צדקה לעניים כפי כוחו. והלבוש בספרו לבוש האורה (פ' וישב) כתב, כי כל העולם יודעים, שרוב מוחלט מן החלומות הם דברים בטלים, כזבים והבלים, ואין בהם אפילו דבר אחד שהוא אמיתי. ומרן החיד"א בספר דבש לפי (מע' ג) כתב, וידעתי מאדם גדול שלא היה מקפיד כלל על דברי חלומות, ואמר שהיה תלמיד חכם אחד שעל פי רוב היה מתענה תענית חלום בשבתות, ובשבת אחת שבא לשאול, אמרתי לו שלא יתענה, ושוב לא חלם (ובספר מנחת יהודה כתב, שיש שדים שמבהילים את האדם בחלום, ואם הוא חושש לחלום, הם שמחים וממשיכים לצער אותו). גם בספר פלא יועץ (ערך חלום) כתב, שהיותר טוב הוא שלא לחוש לחלומות, ולא לפחד מהם כלל, ואל יספר חלומו לשום אדם, כי בדרך כלל החלומות שווא ידברו, ובפרט בדורינו שאין (כמעט) איש כזה אשר יגלו לו עתידות בחלומות, רק כח הדמיון פועל וחושב מחשבות, ע"ש].

 

µ כאמור אסור להתענות בט"ו בשבט אף תענית יחיד. ולכן אלו המתענים שני חמישי ושני (ובפרט בימים אלו, ימי השובבי"ם) לא יתענו ביום ט"ו בשבט (ש"ע סוס"י תקעב, מ"א סי' תקעג ס"ק א, מרן החיד"א בס' ציפורן שמיר אות צג). ונראה שאם קיבל על עצמו תענית יחיד בטעות בט"ו בשבט, יתיר את נדרו (נר ציון, ט"ו בשבט, עמ' כד).