פרשת השבוע בא

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל נאמר בפרשת השבוע, כאשר עמד משה ודיבר עם פרעה מלך מצרים: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר ה', כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה, לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל". לאחר מכן נאמר: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה, וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם, כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם, גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ, וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים". כלומר, תחילה אמר משה לפרעה, שאם לא ישחרר את ישראל, הרי שמצרים יוכו במכת בכורות. לאחר מכן קיים ה' את מאמרו, והרג את בכורי מצרים, ולאחר מכן זירזו המצרים את ישראל לצאת במהרה ממצרים, כי פחדו שמא כולם ימותו. עלינו להתבונן: לאחר שמשה הזהיר את פרעה על מכת בכורות, מדוע נכנסו המצרים ללחץ גדול, כשראו שבכורותיהם מתים? ומדוע בכלל זירזו את ישראל לצאת ממצרים? והרי הובן הדבר, שכבר מתו כל הבכורות בחצות הלילה, ומעתה לשאר המצרים לא נשקפת שום סכנה! כדי להסביר את הדברים, נזכיר שאלה ותשובה שיצאו מפי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: בתפילת שחרית, סמוך לתפילת העמידה אנו אומרים: "מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, ה' אֱלקֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, כָּל בְּכורֵיהֶם הָרָגְתָּ, וּבְכורְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָלְתָּ". לעומת זאת בתפילת ערבית אנו אומרים: "הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, וַיּוֹצִיא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת עוֹלָם". לכאורה יש כאן בעיה. בתפילת ערבית, אנו אומרים את הדברים כפי הסדר הנכון, "המכה בעברתו כל בכורי מצרים", כלומר, קודם כל היתה מכת בכורות, ורק לאחר מכן "ויוציא את עמו ישראל מתוכם". אבל בתפילת שחרית, הסדר הוא הפוך לגמרי! אנו אומרים תחילה, "מבית עבדים פדיתנו", ולאחר מכן, "כל בכוריהם הרגת", ושוב חוזרים ואומרים "ובכורך ישראל גאלת". מדוע אנו מקדימים בתפילת שחרית את הגאולה למכת בכורות? השיב על כך הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל (דבריו הובאו בספר תורת חסד): כולם חושבים, שהבכורים במצרים מתו בחצות הלילה, אך זו טעות! הבכורים מתו ביום! הכיצד? חז"ל (בפתיחת מסכת שמחות) הקשו: נאמר "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור", משמע שמכת בכורות היתה בלילה, ולעומת זאת בחומש במדבר נאמר "ביום הכותי כל בכור", משמע שהבכורות מתו ביום! אמר רבי יוחנן: ה' יתברך הכה את הבכורות בחצי הלילה, אך הם לא מתו, אלא חלו מאד, גססו והלכו והתדרדרו, ורק בבוקר, מתו! ומדוע היו הדברים כך? הסביר רבי יוחנן: הרג הקדוש ברוך הוא את בכורי מצרים עבור בנו בכורו ישראל, אך איך בכלל ידעו ישראל על מכת בכורות? הלא הכל היה באמצע הלילה, בחושך ואפלה! לכן הכה ה' את הבכורות באופן כזה, שהיתה נפשם עומדת לצאת במשך שעות, עד הבוקר, לאחר שיצאו ישראל, ואז יראו ישראל במו עיניהם את העונש שנענשו מצרים. לכן גם מובן, מדוע פחדו מצרים ואמרו "כולנו מתים", שהרי ראו את קרוביהם גוססים, ופחדו שמא המכה תלך ותתגבר, וכולם ימותו! לפיכך, ביאר רבי שלמה זלמן, מבוארת גם השאלה ששאלנו לגבי נוסחאות התפילה: בתפילת שחרית, אנו מודים לה' על מה שאירע בבוקר, כי שחרית היא תפילת הבוקר, לכן תחילה אנו מזכירים שיצאנו ממצרים עם הנץ החמה, בזריחה, ורק לאחר מכן אנו מזכירים את הנס של מכת בכורות, שמתו לאחר הזריחה. אולם בתפילת ערבית, אנו מודים על הנסים שאירעו בלילה, לכן תחילה מזכירים את מכת בכורות, שתחילת מכתם היתה אמנם בחצות הלילה, ורק לאחר מכן אנו מזכירים את הגאולה, את יציאת מצרים ממש. ומוסר השכל: הרי ההערה הזו של רבי שלמה זלמן, בנוסחאות התפילה, היא הערה פשוטה, ולמרות שאנו אומרים את המילים הללו בכל יום, לא שמנו לב לסדר הדברים! רבי שלמה זלמן היה מכוין נפלא בתפילתו. אירע פעם, שראוהו תלמידיו כשפניו מאירות והוא שמח במיוחד לאחר סיום תפילת שחרית, העז אחד מהם ושאל אותו, מדוע הרב כל כך מאושר כעת? אולי אירעה איזו שמחה משפחתית? השיב לו רבי שלמה זלמן: אני שמח, מפני שהיום זכיתי להתפלל את תפילת שחרית כולה בכוונה, ולא איבדתי אפילו מילה אחת בכל התפילה ללא כוונה! כאשר אדם מתפלל כך, הוא זוכה שתשמע תפילתו, והוא זוכה גם כן להבין ולמצוא משמעויות נוספות בתפילתו. שבת שלום ומבורך!