חג הפסח התשפ"ד

 

ההכנות לפסח מעכשיו
נהגו כל ישראל, לנקות את בתיהם היטב היטב זמן רב לפני חג הפסח, כדי שלא יגיעו לידי איסור חמץ, וכדי לכבד את החג בבית נקי, שישבו בליל הסדר כבני מלכים. וכל הנקיונות שעושים לכבוד הפסח, בתוך שלושים יום לחג הפסח, הרי הם בכלל מצות "ביעור חמץ". וכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקודש (אות קצו), בשם רבותינו זכרונם לברכה, שכל אדם הנזהר מחמץ בפסח שלא יכשל בו בשום אופן, בטוח הוא שתעלה לו שנה טובה, כי ימי הפסח הם שורש לכל השנה כולה.

ובפרט זכו במצוה זו נשים צדקניות, שמקפידות הקפדה יתירה בנקיון הבית לכבוד הפסח. ומסופר, שפעם ראה הגאון מבריסק, רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שאשתו מברישה את אחד הכסאות בבית במאמץ רב, אמר לה, לא צריך כל כך! השיבה לו, אילו הייתי שומעת בקולך, הלא הייתי עלולה להכשל בחמץ בפסח!

אך יש לדעת שיש עיקר ויש טפל, והמקומות שחשוב במיוחד לנקותם בהקפדה רבה, הם המקומות שבאמת יש חשש שיגיע לשם חמץ, ובפרט במטבח ובכלים שעתידים להשתמש בהם לכבוד הפסח, וכן במוצרי המיוחדים לפסח. אבל שאר עניני הנקיון, כמו צביעת הבית וניקוי חלונות בצורה יסודית וכדומה, אינם חשובים כל כך כמו הנקיונות ההכרחיים באמת על פי ההלכה.

איסור אכילת והנאה מן החמץ
נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי חג הפסח "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ". (חמץ, הכוונה לבצק מחמשת מיני דגן ששהה די זמן עד שהחמיץ. ושאור, הכוונה לבצק שהחמיץ וטעמו רע, ומשתמשים בו כדי להחמיץ עיסה אחרת, כמו שעושים בזמנינו "מחמצת שאור").

ובגמרא במסכת פסחים (דף כא: ועוד), למדו רבותינו ממדרש הפסוקים, שהחמץ בפסח אסור באכילה, וכמו כן הוא אסור בהנאה, שאפילו אם הוא אינו אוכל מן החמץ בפסח, אסור לו למכור את החמץ לגוי, מפני שהוא נהנה במכירה זו, וכן הדין שאסור ליהנות בשום צורה מהחמץ. וכל האוכל חמץ בפסח עונשו כרת, שהוא עונש חמור מאד.

חמץ בפסח – אפילו באלף אינו בטל
כל כך חמור איסור חמץ בפסח, עד כדי כך, שחמץ שנתערב עם מאכלים אחרים, אפילו באלף לא בטל, מה שאין כן בשאר איסורים.

ולדוגמא, באיסור אכילת דם, שאם נפל גרם אחד של דם לקדירה עם תבשיל, אם יש בתבשיל ששים גרם של היתר כנגד הדם, הרי הדם בטל בתוכו ("בטל בששים"), והתבשיל מותר. ואילו חמץ בפסח אם יש אלף כנגדו, כגון פירור לחם בתוך סיר גדול עם התבשיל, הכל אסור באכילה מפני אותו פירור של חמץ שנתערב שם.

לכן יש להזהר מאד בעניני חמץ בפסח, לקנות אך ורק מצרכי מזון שאין בהם כל חשש תערובת חמץ, ושנמצאו תחת השגחה אחראית. וכן אין לסמוך על אדם שאינו יהודי שומר תורה ומצוות, כשאומר על מאכל מסוים שאין בו חשש חמץ, וכגון שמעיד על תבלין מסוים שאין בו שום תערובת וכדומה, וכפי שכבר הוכח בעבר, שאנשים נכשלו באיסור חמץ משום שסמכו על החנווני בשעה שאין לו כל נאמנות.

וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שנכון שלא לקנות שום תוצרת המיועדת לפסח בלי הכשר על כל מוצר לחג הפסח, וכן הדין אף בדברים שנראה שאין בהם חשש, כגון ליקר, אראק, וכדומה. ובזמנינו אפילו במוצרים הנראים הכי "תמימים", יש חששות רציניים מבחינת כשרות במשך כל ימות השנה, ובפרט בימות הפסח, כי בכל מוצר מעורבים הרבה מאד חומרים מחומרים שונים, והדברים ידועים.

כלים הבלועים מחמץ
אסור להשתמש בפסח בכלים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה, שהרי הם בלועים מחמץ, מכיון שבזמן שתבשיל חם נמצא בתוך הכלי, הרי דפנות הכלי בולעות ממנו טעם חמץ, (כשם שהן בולעות טעם בשר או חלב), ולכן יש להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, שלא השתמשו בהם למאכלי חמץ, או להכשיר את כלי החמץ לפסח, כל כלי כפי הדינים המיוחדים לו.