מעקה בבנין משותף

שאלה: אני דייר בבנין משותף, האם אני יכול לכפות את שאר הדיירים לעשות מעקה לגג הבית?

תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו את מצות התורה, "ועשית מעקה לגגך", שצוונו ה' יתברך לעשות מעקה לגג הבית, כדי שלא יפול ממנו אדם.

וכתב רבינו הרמב"ם, שכל המבטל מצות מעקה, ביטל מצות עשה שנאמר "ועשית מעקה לגגך", ועבר על מצות לא תעשה שנאמר "ולא תשים דמים בביתך".

וכן מרן השלחן ערוך, הוסיף סימן מיוחד בסוף חיבורו הגדול ה"שלחן ערוך", ובו ביאר את הלכות מעקה, וכן שאר הלכות שמירת הנפש, והוא סימן תכ"ז בסוף חלק חושן משפט. ושם (סעיף ו) פסק מרן בזו הלשון:

"כל המניח גגו בלא מעקה, ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה, שנאמר ולא תשים דמים בביתך".

והנה לגבי גג ששייך לכמה שותפים, כמו גג של בנין משותף, לכאורה יש לומר שאין חיוב לעשות שם מעקה, שהרי נאמר בתורה "ועשית מעקה לגגך", ולא נאמר "ועשית מעקה לגג", משמע, שבאה התורה לחייב רק את היחיד לעשות מעקה לגג שלו, אבל גג של שותפים, יש לפוטרו מן המעקה.

אולם רבינו הרמב"ם (בפי"א מהל' רוצח ושמירת הנפש) כתב בזו הלשון: "בית של שני שותפין, חייב במעקה, שנאמר "כי יפול הנופל ממנו", לא תלה אלא בנופל, אם כן למה נאמר בגגך?, למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שאינן עשויים לדירה".

כלומר, לעולם, הנקודה הקובעת אם יש חיוב בעשיית מעקה או לא, היא האם יש חשש שיפול מישהו מן הגג. ומה שנאמר בתורה בלשון "מעקה לגגך", הוא משום שמיעטה התורה בתי כנסיות ובתי מדרשות, שאין חובה לעשות מעקה בגג שלהם, משום שבתי כנסיות אינם עשויים לגור שם בקביעות, ואין חיוב לעשות מעקה, אלא בגג של בית שגרים שם בקביעות. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סעיף ג).

ולכן בודאי שדייר אחד יכול לכפות את שאר דיירי הבנין על מצות מעקה, (וגם בלא טעם זה, מאחר והמנהג לעשות מעקה, הרי הוא רשאי לכופם על זה).

ולסיכום: בנין משותף, חייבים כל הדיירים להשתתף ולעשות מעקה לגג הבנין, כדי שלא יפול משם אדם.