הסיבה

 

מצוות הסיבה
בגמרא במסכת פסחים (קח. ועוד) מבואר שישנם דברים בליל פסח, שיש לאכול אותם או לשתות אותם כשמסיבים. כלומר, כאשר נוטים לצד שמאל. וכן אמרו במדרש, "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, שהסיבן הקדוש ברוך הוא במסיבה כבני מלכים". ומכאן רמז לכך שיש להסב בליל פסח. והרמב"ם (פ"ז ה"ו) כתב, "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים, שנאמר "ואותנו הוציא משם", ועל דבר זה צוה הקדוש ברוך הוא בתורה שנאמר "וזכרת כי עבד היית", כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות. לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה, צריך לאכול ולשתות כשהוא מיסב דרך חירות, וכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים, חייב לשתות בלילה הזה ארבע כוסות של יין".

וכתב עוד הרמב"ם (פ"ז ה"ח), ואימתי צריכים להסב? בשעת אכילת כזית מצה, ובשתיית ארבעה כוסות. כלומר, יש להסב בליל הסדר בשעה שאוכלים את המצה, ובשעה שאוכלים "כורך" (שגם הוא עם מצה), וכן כשאוכלים אפיקומן. ומלבד זה יש להסב בשתיית כל הארבע כוסות.

איך מסיבים?
וענין ההסיבה הוא, שְיַטֶה את עצמו, את גופו ואת ראשו לצד שמאל, (בהטייה שיש בה ממש), ויאכל וישתה באופן זה.

ואמנם הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל, היה מורה תמיד שיש להטות את עצמו ארבעים וחמש מעלות לצד שמאל. וכן הורגלו תלמידיו שומעי לקחו. אולם אין המנהג כדבריו, וגם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל לא נהג כדבריו.

שההסיבה תהיה נוחה
עיקר ההסיבה שהיו נוהגים בה כולם בדורות הקודמים, היתה על גבי כרים וכסתות, באופן שההסיבה היתה נוחה מאד לאדם שאוכל. ובזמנינו לא רגילים כל כך להסב במשך שאר ימות השנה, ולכן במקומות רבים, ובפרט כאשר תנאי המקום לא מאפשרים, נהגו הרבה אנשים להסב באופן שנשענים אחד על כסאו של חבירו וכדומה, ואין הדבר נוח כל כך. ונחלקו האחרונים, האם אדם שהסב בצורה שלא היתה נוחה לו, יצא ידי חובת ההסיבה או לא.

והגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ועוד מגדולי הפוסקים, פסקו שאדם שהסב בצורה שלא היתה נוחה לו, לא יצא ידי חובה. וחייב לחזור ולאכול או לשתות כשהוא מיסב בצורה נוחה. שהרי עיקר מצוות ההסיבה היא כדי שיאכל בדרך חירות כבני מלכים, ובני מלכים לא אוכלים כשהם סובלים. אולם למעשה פסק הגאון הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א (ילקו"י פסח ח"ג עמוד קיד), שאדם שהיסב בצורה לא נוחה, יצא ידי חובתו, כיון שסוף סוף קיים את מצוות הלילה הזה, לאכול ולשתות כשהוא מיסב.

אולם לכתחילה ראוי לכל אדם לדאוג מראש, שיהיו מוכנים כסאות כאלה שיש להם ידיות, כדי שיוכל להשען בנוחות על גבי המשענת, ובאופן כזה יוכל להרגיש בנוח בהיסבה כזו. ועל כל פנים בשעת האכילה ישתדל מאד שתהיה ההסיבה בצורה הנוחה ביותר, וירגישו עצמם כבני מלכים.

ולסיכום: יש להסב בכל פעם שאוכלים מצה, גם "במוציא מצה", גם ב"כורך", וגם באכילת האפיקומן. וכן בכל פעם ששותה יין למצוות ארבע כוסות.