אכילת מצה וסעודה בערב פסח

 

ביום ערב פסח (שהוא יום ארבעה עשר בניסן, השנה שנת התשפ"ד, מחר, ביום שני), אסור לאכול מצה, כדי שאדם יאכל את המצה לתיאבון בליל הסדר, ובליל ארבעה עשר בניסן (לילה שהוא קודם ליל הסדר, כלומר, הלילה הקרוב), מותר מצד ההלכה לאכול מצה.

מצה עשירה
מצה עשירה (מצה עשירה זו היא מצה שנעשית מקמח כשר לפסח ומי פירות כגון יין וכדומה וללא כל תערובת מים), או מצה מטוגנת או מבושלת, מותר לאכול בארבעה עשר בניסן, והטעם לזה, שהואיל ולא יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח במצה עשירה, שנאמר "לחם עוני" (פסחים לו.) לפיכך לא אסרו לאכול ממנה בערב פסח, אבל עוגה שנעשית מקמח מצה (שכבר נאפתה המצה ואח"כ נטחנה ונעשה ממנה קמח) ועירבו בה דבש ויין וכדומה, וחזרו ואפו אותה, אין לאכלה בערב פסח, שהואיל ונאפתה כבר, אין עליה שוב תורת מצה עשירה.

ואותם שאינם רוצים לאכול מצה בשום צורה בערב פסח, יכולים על כל פנים לתת לילדים לאכול מצה מטוגנת כמו שכתבנו, שבזה אין איסור.

סעודה בערב פסח
משעה עשירית ביום, (בשעות זמניות, שלוש שעות קודם צאת הכוכבים, ובארץ ישראל הוא בערך בשעה ארבע וחצי בצהריים) בערב פסח, אסור לאכול סעודה, ואפילו שלא אוכלים בה מצה, כדי שיוכל לאכול את המצה בלילה לתיאבון. ומותר לאכול פירות וירקות, וכן מותר לאכול תבשיל אורז, אף לאחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כריסו בהם לאכול ולשבוע.

ה"מצה"
המצה שיוצאים בה ידי חובה בליל פסח, צריכה להיות מצה שנשמרה משעת קצירה. וזו היא שנקראת "מצה שמורה", כלומר, שמשעת קצירת החיטים השגיחו עליהם שלא תגע בהם אף טיפת מים. ונכון מאד שאותה מצה תהיה עבודת יד, ומכיוון שבנקל עלולות לעלות שאלות חמורות בכשרות המצה, יש להיזהר לקנות מצות אך ורק במקום שיש עליהם פיקוח על ידי גוף כשרות רציני. ובזמנינו מצויות ברוך ה' בשוק מצות עבודת יד (עגולות) אשר נעשות עבור ליל הסדר תחת השגחה קפדנית, וניתן לרכוש ממצות אלו לליל הסדר.

."על אכילת מצה"
אין לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה" אלא בליל הסדר, אבל בשאר ימי הפסח אכילת המצה אינה חובה, ולכן אין לברך עליה ברכה זו.

אכל בערב פסח
בספר שו"ת והשיב משה (חלק או"ח סימן כ"ח) דן במי שאכל מצה בערב פסח בשוגג, האם יברך ברכת המזון, שהרי ישנה הלכה בידינו, שמי שאוכל דבר איסור אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק א מהלכות ברכות הלכה יט) וכן פסק מרן בשולחן ערוך (סימן קצו). ועל כן לכאורה הוא הדין למי שאכל מצה בערב פסח, שהואיל ואכל מאכל איסור, אינו מברך עליו ברכת המזון.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הביא ראיה שצריך לברך ברכת המזון, מדין חולה שצריך לאכול ביום בכיפורים, שכתבו הפוסקים שמברך ברכת המזון, ואף על פי שבשאר איסורים כגון חולה שחייב לאכל בשר לא כשר, אינו מברך על הבשר כלל, מכל מקום יש חילוק אם המאכל אסור מצד עצמותו שאז אין לברך עליו בשום אופן, אבל אם המאכל מותר באכילה, רק שמחמת הזמן אסור לאוכלו כגון ביום הכיפורים או מצה בערב פסח, צריך לברך על המאכל ברכה ראשונה ואחרונה.

ולכן להלכה אדם שבטעות אכל מצה בערב פסח, צריך לברך ברכת המזון