מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".


השבת נקרא "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו, והשיג לכם דייש את בציר ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ", התורה מבטיחה לנו, כי אם נקיים את המצוות ונלמד תורה אז נזכה לכלכלה טובה, שלום בארץ, בטחון כלכלי וחברתי.


אך שואל הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל על הפסוק, אם בחוקותיי תלכו, מדוע נקטה התורה בלשון "תלכו", מה שייך לשון הליכה בקיום מצוות, ולכאורה הייתה התורה צריכה לכתוב לשון "תשמרו" או "תשמעו" או "תקיימו", ומהו לשון "תלכו" שכתבה התורה?


כדי להבין זאת ,מביא הרב, מעשה בעיר גדולה של חכמים וסופרים, כשלמרגלות העיר היה נהר גדול ורחב ידיים, ובעיר הזאת היה שופט עריץ וגאה, שהיה גם גבוה, מלא, רחב ושמן מאוד, ושמו היה בפי כל טוביה השופט, כל מי שהיה מוזמן אליו היה כולו רועד מפחד, בידעו כי השופט הזה הינו קפדן ומחמיר גדול, והעונשים שהיה מטיל על הנאשמים הינם קשים ביותר, אא"כ שלשלו שלמונים לכיסו הפרטי, או אז היה מקל בעונש, עד ששמו היה לשמצה בפי כל אנשי העיר, שנאתם של בני העיר אליו גברה מיום ליום והתלונות אצל הממונים עליו על תפקודו וכושר שפיטתו הלקוי, ולקיחת השוחד, הלכו והתרבו מיום ליום עד שנפתחה נגדו חקירה סמויה בלא ידיעתו, לבסוף נפלה החלטה אצל הממונים עליו, כי התלונות נכונות, ועליו לעמוד לדין, טוביה השופט שדבר השמועה על הדחתו והעמדתו לדין גונב לאוזניו, החליט ברוב גאוותו לברוח מהעיר ולא לחכות לרגע שייעצר ויובא לדין, קם השכם בבוקר, ארז מעט מחפציו ויצא לעבר הנהר לברוח מהעיר בטרם ייעצר, אך בהגיעו לשפת הנהר נעמד, כיון שלא ידע לשחות, והוא שהיה שמן ובעל בשר, ידע שמיד שיכנס למים, הוא יצלול כעופרת במים אדירים.


והנה תוך כדי עמדו על שפת הנהר הגיע אחד מתושבי העיר שהיה גיבור ראה את השופט עומד ומתלבט מה לעשות, ושאל אותו האם כבוד השופט רוצה לעבור את הנהר? כן, ענה השופט אך איני יודע לשחות, חיש קל הציע האזרח לשופט כי הוא מוכן להרימו על כתפיו הרחבות ולהעבירו את הנהר, שמח טוביה השופט על ההצעה הנדיבה ומיד ישב על כתפיו של האזרח, והלה נכנס לנהר בשחייה מהירה כשהוא נושא עליו את השופט השמן בעל הבשר, בדרך תוך כדי השחייה, שאל האזרח את השופט, מדוע כבודו עוזב את העיר ולא נמצא בבית המשפט כדרכו בכל יום? השופט שהיה מדוכא ממצבו, החל לספר את מה שעוללו לו וכי עומדים להדיחו בבושת פנים, ולכן  החליט להקדים תרופה למכה ולברוח מהעיר, שמע זאת האזרח התמים ושאל בתדהמה רגע, כבודו כבר לא שופט בעיר? כן,ענה טוביה לדאבוני  אינני שופט יותר בעיר, שמע זאת האזרח ומיד זרק את טוביה השופט לתוך מי הנהר הזורמים, ועזבו לאנחות ,כשטוביה נלחם שלא לטבוע, ובכוחות נפש עצומים הגיע לשפת הנהר השני בבושת פנים כשהוא מותש ועייף, אזרחים רבים שחזו בנעשה, פנו מיד לאזרח התמים ושאלוהו, הרי את רוב הנהר הצלחת להעביר אותו ומדוע לקראת הסוף הטלת אותו למי הנהר? הרצינו פניו של האזרח ואמר אומר לכם את האמת הרי אתם יודעים כי השופט הינו בעל משקל כבד וקשה מאוד להרימו, אך כל עוד שידעתי שהוא שופט היה לי עניין ואינטרס להשקיע בו, ולכן הסכמתי להרים אותו, ועם כל הקושי הרגשתי ששווה לי והצלחתי להרימו, אך ברגע שאמר לי שהוא כבר לא שופט, הוא נעשה לי כל כך כבד, עד שבאמת לא הצלחתי להשאיר אותו רגע אחד עלי ולא הייתה לי ברירה אלא לזרקו למים.


מעשה זה מלמד אותנו יסוד גדול בחיי האדם כל מעשה שאדם עושה ויש לו עניין וחשיבות במעשה זה הרי זה עובר עליו בקלות ואין הוא מרגיש קושי בעשייתו, לעומת זאת אדם שעושה דבר בקושי ובלא הרגשה של נחיצות  וחשיבות העניין, הרי זה עובר עליו בקושי וקשה עליו הדבר מאוד לעשותו, לפיכך בקיום מצוות נדרש מהאדם, להכיר בחשיבות של עשיית רצון הבורא, וכי זהו מטרתנו בעולם לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ואז ירגיש קל בקיום המצוות, ולכן כתבה התורה אם בחוקותיי תלכו בלשון הליכה שאדם ירגיש שהוא הולך עם המצוות יד ביד בקלות ולא מרגיש שזה רובץ מעליו עם קושי בקיום המצוות, כיון שהוא מכיר ויודע הוא את  חשיבות העניין של שמירת תרי"ג מצוות, ומרגיש שהתורה והמצוות הולכים אתו יחד, טוב לו איתם, וחש הוא שספר חוקים זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו הם רק לטובתו,  כמו שנאמר "ובחרת בחיים". ואז נזכה לברכות שנאמרו בפרשת השבוע, אמן.


שבת שלום

0 תגובות