ויעשו לפני כסדר הזה

מדברי מרן רבינו זצ"ל לימי חודש אלול בסליחות, אנו אומרים י"ג מידות (שלוש עשרה מידות), "ה' ה' אל רחום וחנון" וכו'. אמירת י"ג מידות, היא מרכז הסליחות, עיקר הסליחות. רבותינו בגמרא אומרים, "ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שלא חוזרות ריקם", ודאי יתקבלו ברצון לפני ה' יתברך! ומדוע? מפני שנאמר, "הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית", כרת איתנו הקדוש ברוך הוא ברית, שאם נאמר י"ג מידות, הוא מצדו יתמלא עלינו ברחמיו. לכן, כאשר אומרים י"ג מידות, צריך לשים לב, אדם צריך לכוין מה שאומר. "וַיַּעֲבוֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה, אָמַר לוֹ, כׇּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין, יַעֲשׂוּ לְפָנַי כַּסֵּדֶר הַזֶּה וַאֲנִי מוֹחֵל לָהֶם", כלומר, על ידי אמירת י"ג מידות נמחלים עוונותיהם של ישראל. אך עלינו להבין, מדוע נאמר: כל זמן שישראל חוטאים "יעשו" לפני כסדר הזה? היה צריך לומר, "יאמרו" לפני כסדר הזה, מה פירוש הדברים? אלא שנאמר בתורה, "כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", ופירשו רבותינו, "והלכת בדרכיו", מה הוא רחום, אף אתה תהיה רחום, מה הוא חנון, אף אתה תהיה חנון, לך אחרי דרכיו של הקדוש ברוך הוא. אם עבר עני, וביקש צדקה, והשבת לו "ירחם ה'" ולא נתת לו כלום, מן השמים גם כן יאמרו, איה היא מדת הרחמנות שלך? עבר יתום וביקש עזרה ולא עזרת לו, איה היא מדת "רב חסד" שלך? אתה לא מתנהג ברחמנות, מדוע ה' ינהג עמך ברחמנות? כמו שאדם מתנהג, כך נוהגים עמו מן השמים, "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף", נשקף כמו מראה, כמו שאדם מתנהג, ככה מתנהגים עמו! לכן אמר ה' יתברך למשה, כל זמן ש"יעשו" לפני כסדר הזה אני מוחל להם, כל זמן שיתנהגו בעצמם על פי מדותיו של הקדוש ברוך הוא, אז ימחל להם. נאמר בי"ג מידות, "וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת". אחד מרבותינו בגמרא ושמו אִילְפִָא הקשה: כְּתִיב "וְרַב חֶסֶד" וּכְתִיב "וֶאֱמֶת", איך זה יתכן? אם הקדוש ברוך הוא דן על פי האמת, איך יוכל לדון גם ברוב חסד? הרי אלו דברים הסותרים זה את זה. אלא מיישב אילפא: בַּתְּחִלָּה "וֶאֱמֶת" וּלְבַסּוֹף "וְרַב חֶסֶד", בתחילה דנים את האדם על פי האמת, על פי מה שמגיע לו, ואז רואים שלא יוכל לעמוד בגזר הדין, מיד דן אותו הקדוש ברוך הוא במידת החסד, ברחמים. אך עדיין קשה, שאם כן, היה ראוי לכתוב בתורה, "ואמת ורב חסד", ולא "ורב חסד ואמת", שהרי קודם כל דנים על פי האמת, ורק אחר כך על פי החסד?! אלא היה מעשה (שהזכרנוהו לפני כשנה) במלך אחד, שהיה מלך טוב, ווהיה אדם אחד מאוהביו הגדולים, שהיה איש מלא חן וחכמה, וה' נתן לו מענה לשון, ובכל מקום אליו היה מגיע, היה מפרסם לטובה את שמו של המלך, אומר לכולם, תראו איזה מלך אציל! איזה טוב לב! כמה הוא דואג לאזרחים שלו!  עד שנעשה לב העם כולו קשור למלך, כולם היו מעריצים את המלך. והמלך ידע את כל אשר נעשה, הוא ידע מי הטיב לו וגרם לכך שהעם כל כך אוהבים אותו. ושמר את הדבר בלבו. והנה יום אחד, אותו אדם שהיה אוהבו של המלך, נכשל, ועבר עבירה חמורה על חוקי המדינה. מאחר והוא היה אדם נכבד, הושיבו במשפטו חמישה שופטים בכירים, עיינו היטב בתיק שלו, ואמרו, אין מה לעשות! אין משוא פנים בדבר! אדם זה באמת נכשל בעבירה חמורה על החוק, ויש להשית עליו עונש של שנת מאסר אחת! אחד השופטים, שהיה אוהבו של אותו אדם, פנה אל השופטים ואמר להם, ראו נא אחי, אין ספק שהצדק עמכם, אדם זה עבר עבירה וראוי הוא לעונש כזה. אבל אולי, ניתן לו אפשרות חילופית, נכתוב, שאם ישלם סכום גדול של מאה אלף דולר לאוצר המלכות, הוא יוכל לפדות בכך את מאסרו! והרי אנחנו יודעים שאין לאדם זה מאה אלף דולר, ובכל זאת, בואו וניתן לו את האפשרות! שמעו השופטים והסכימו, כתבו בפסק הדין, שעל האדם הזה לשבת בבית הסוהר במשך שנה תמימה. ואם ישלם מאה אלף דולר לאוצר המלכות, יוכל בזה לפדות את מאסרו. את פסק הדין חתמו בכך שהוא יכנס לתוקף מיד בתום שלושים יום. מסכן אותו אדם, לא היה לו סכום כסף גדול כל כך, לכן החל לנסות להשיג הלוואות, פנה לכמה קופות של גמילות חסדים, וכל אחד השיב לו, שלא יוכל לתת בידו הלוואה של יותר מחמשת אלפים דולר. וכך הלך והסתובב עד שהתייאש. הבין שאין לו ברירה, ויהיה עליו לשבת בבית הסוהר. בלילה האחרון לפני כניסתו לבית הסוהר, באו כל בני משפחתו להפרד ממנו, והיו כולם בוכים ועצובים. אך אין מה לעשות. בשעה עשר בלילה, הלכו כולם ועזבו אותו בביתו עם בני משפחתו הקרובה. בלילה ההוא נדדה שנת המלך, הוא עקב אחרי אותו אוהב, וידע שהוא לא הצליח להשיג את סכום הכסף שיפדה אותו מהמאסר. מה עשה? לקח מזוודה, ושם בתוכה אלף שטרות של מאה דולר. קרא לבנו, יורש העצר, ואמר לו, תראה בני, איך אני אעזוב אדם כזה שכל ימיו היה מוסר את נפשו בשבילי? איך אני אתנהג ככה? עלי לדאוג לו. אבל אסור שידעו מכך שאני אעזור לו. לכן אבקש ממך, קח את המזוודה הזו, ובשעה שתים בלילה, תלך על יד ביתו של אוהבי, תנפץ את זכוכית החלון ותזרוק לשם את המזוודה, ומיד תברח משם! הלך יורש העצר, בשעה שתים בלילה, ויפן כה וכה וירא כי אין איש. שבר את החלון וזרק בתוכו את המזוודה, ורץ רץ, ברח לו. אותו אדם ובני ביתו שמעו קול נפץ באמצע הלילה, מיד קמו ממיטותיהם, הדליקו את האורות, וראו מזוודה. בתחילה חששו, אולי מדובר במטען נפץ, התבוננו, וראו שאין חוטים ואין שום דבר מחשיד, לאט לאט פתחו את המזוודה, וכולם פרצו בצעקה "וואי – הכל מלא ירוקים!!!!!!" ישבו וספרו את הכסף, ומצאו שיש שם בדיוק מאה אלף דולר. בבוקר הלך אותו אדם, מסר את הכסף לפקיד ההוצאה לפועל, שם ספרו את הכסף, תיכף הוציאו "קבלה", והורו לו, אם יבואו לדבר איתך, תוכל להציג את המסמך הזה, שמעיד ששילמת ואתה פטור לגמרי. חזר אותו אדם לביתו בשמחה וברננה, ולא קרה לו דבר. זהו מה שנאמר: "ורב חסד ואמת", גם כשדן ה' את האדם על פי האמת, באמת שהכל הוא חסד, מקדים ה' רפואה למכה, כמו שאמרו במסכת פסחים (דף קיח.), הוֹדוּ לַה' כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, לעולם ה' רב חסד, גם כשמעניש את האדם, הודו לה' שגובה חובתו בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, כל אחד ואחד, נותן לו ה' ממון, כדי שיוכל אחר כך לגבות אותו ממנו, ונמצא שלא חסר כלום, כמו המלך הזה, שדן את מקורבו על פי האמת, אבל באמת הכל היה חסד, כי המלך שילם את הקנס מכספו. לכן על האדם לקבל הכל באהבה. היה אדם שהטיב לו ה', נתן לו פרה חולבת, ושמח בה אותו אדם, והנה בוקר אחד ניגש לפרה, וראה שהפרה מתה. מה יאמר? "הפרה כפרה"! הקדוש ברוך הוא חס עליו, לכן נתן לו את הפרה, כדי שיוכל אחר כך לגבות אותה ממנו, כי לוותר לגמרי על העוון, אי אפשר, אבל בכפרה כזו, שהיא יסורים של אהבה, מכפר לו. בימים הללו, ימי חודש אלול, אמנם על האדם לומר שהוא מקבל את כל הגזירות ומודה לה' עליהם, אך קודם כל, יקדים תפילה לצרה, יקום, יאמר סליחות, יתן צדקות, הצדקה מכפרת עוון. כך אמרו רבותינו, במקום שיפסיד אדם את כל כספו, יתן צדקה ויתכפר לו! אדם שנותן לעניים, מן השמים ירחמו עליו. יש בגמרא, רבי יוחנן בן זכאי, שהיה מגדולי התנאים, היו בני אחיו עוסקים במסחר, היתה להם פרקמטיא, חנות גדולה של מסחר. לילה אחד, ראה רבי יוחנן בחלומו, שיבואו הממשלה לחנות של בני אחיו, ויחייבו אותם במיסים גדולים, עד שיקחו מהם את כל רכושם! מה עשה? בבוקר, ניגש לחנות, אמר להם לבני אחיו, בני! יש יתום ויתומה שרוצים להתחתן, ואין להם כלום, תנו לי כסף! אמרו לו, כמה תרצה? השיב להם, לדוגמא, אלף דולר, נתנו לו. הוא לקח את הכסף, ונתן ליתום וליתומה. למחרת בא שוב אל בני אחיו, אמר להם, אנו מקימים ישיבה, ואין לנו כסף, תעזרו לנו! השיבו לו, כמה תרצה? אמר להם, עשרת אלפים דולר! נתנו לו, והלך רבי יוחנן והשקיע את הכסף בישיבה. וכן היה בכל יום ויום, הגיע רבי יוחנן ותבע מאחייניו כספים עבור עניני צדקה. כעבור חודש ימים, לפתע הגיעו אנשי רשות המיסים, הודיעו לאחים שעליהם לשלם כך וכך, והקפיאו את כל רכושם לטובת תשלום המס! באו לפני רבי יוחנן, אמרו לו, ראה שכך אירע לנו, אמר להם, אני ראיתי כבר בחלומי שכך יהיה, ורציתי להציל מממונכם מה שאפשר, עתה, אל תדאגו, לא יקחו מכם אנשי הממשלה אלא אלף זהובים, ואחר כך יפטרו אתכם לשלום, ואילו הייתם נותנים לי את אותם אלף זהובים שעוד לא הספקתי לקחת מכם, לא היו לוקחים מכם אנשי המס אפילו פרוטה אחת! וכמובן, כך היה. זאת אומרת, אדם שנותן לצדקות, ליתומים ולאלמנות, ללומדי תורה, מנקים לו את זה ממה שיקחו ממנו אחרים. וכבר אמרו רבותינו, אם זכה האדם, יקויים בו "הלא פרוס לרעב לחמך", שיתן צדקה לעניים, לא זכה, יקויים בו, "ועניים מרודים תביא בית", שאנשי המס, שהם תמיד כמו עניים, שכל הזמן דורשים עוד ועוד, הם יבואו לביתו ויקחו את כספו. לכן אדם חכם, יודע לעשות חשבון נכון, "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ", יעשה בחכמה, ירבה בצדקות, מי שהוא חסיד, הוא גומל חסד לעצמו, "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד"!