שאלה: בית הכנסת שאומרים סליחות בחצות או באשמורת הבוקר ומפריע לשכנים, האם יכולים השכנים לעכב מלומר סליחות באופן זה

 ?

תשובה: לדעתי יש לצדד שאי אפשר לעכב מלומר סליחות באופן זה אחר שמי שקנה דירה ליד שטח המיועד לבית הכנסת סבר וקיבל ויודע שאומרים בבית הכנסת סליחות או תפילות שעלולות להפריע (שהרי בקניית הדירה מראה הקבלן שיש 'שטח חום' המיועד לבניית מבנה ציבור שעליו עתיד להיבנות בית הכנסת וכדו', והקונה, קונה על דעת הכי, ואף אם קונה דירה יד שניה ממילא יודע שבא לגור ליד בית הכנסת וסבר וקיבל). ואם כן אינו יכול לעכב ולבוא בטענה שלא ידע, ומכל מקום לפנים משורת הדין ושלא יגרום צער לשכנים יש להיזהר שלא להפריע את מנוחתם. וזכורני שלפני כמה שנים מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל הודיע בבית מדרשו בשכונת הר נוף שיותר לא יתקיימו סליחות כי זה מפריע את מנוחת השכנים והם מתלוננים על כך. ויש לחלק ולומר ששם אדרבא טענתם צודקת וצריך לקבלה מין הדין שהרי הבנין שגר הרב היה מיועד למגורים ועשו מדירה שהיתה מיועדת למגורים בית הכנסת, ומה שהסכימו על כך השכנים, הוא רק באופן שאין רעש יוצא מגדר הרגיל ולא שהמקום הומה אדם ויש רעש יוצא מגדר הרגיל. עוד יש לומר שאף שמין הדין אולי השכנים לא יכולים להתלונן על כך שהרי מרן בחו"מ (סי' קנו ס"ג) כתב, וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו, ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו, אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן. והוא הדין לכל מילי דמצוה, שאינם יכולים למחות בידו. ע"כ לשון השלחן ערוך, ובפרט אחר שקיבלו שיהיה בית הכנסת במקום ואולי אף נהנו הם מכך, וכבר התפללו כמה שנים ואמרו סליחות בבית כנסת זה ולא מיחו בהם. צריך לומר שמרן זצוק"ל עביד לפנים משורת הדין שלא לצערם. וכמו שמפורסם בשמו של הגר"י מסלנט שהיה מזהיר לפני חודש אלול שלא יפריעו את השכנים על ידי תקיעת שופר ואמירת סליחות ויצא שכרם בהפסדם. וראה בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' רכד) שכתב, ולענין ת"ח סתם שלומד בבית המדרש בודאי לא הותר לו להגביה קולו כל כך עד שיפריע השינה כל הלילה מהשכנים, כי אפשר ללמוד בקול גם בלי הפרעה, משא"כ עסק תשב"ר שלא הולך כמעט בלי הגבהת קול המלמד והמולת התלמידים, וכ"ז בתנאי שלא יבוא מזה ביטול תורה או ביטול תפילה. ע"כ. וגם הכא אם אפשר יש להוריד הקול שלא יפריע לשכנים, יעשו כן, אבל אין השכנים יכולים לעכב ואף שעושה כן בביתו, ולא במקום ציבורי, שהרי דבר מצוה הוא, ודו"ק. שוב העירוני למה שכתב בערוך השלחן (חו"מ סי' קנו ס"ה) בשם הלבוש (שם ס"ג) שכתב, וזה שאמרנו דבלימוד תורה אינם יכולים למחות זהו דווקא בני המבוי או בני החצר ואינם דרים יחד בבית אחד אבל הדרים בבית אחד ורוצה אחד מהם ללמד תורה לתינוקות, יכולים למחות בו מללמוד בהבית שדרים עמו שזה ודאי הטורח רב מלסבול בבית אחד ולא נשתתפו על דעת כן, אם לא שהתנו כן בתחילה. ע"כ. אתה הוראת שבבניינים משותפים יכולים השכנים לסרב לפתוח ת"ת. ואם כן, גם בסליחות, אינם רשאים לאמרם כאשר רעש המולת האנשים ואמירת הסליחות מפריע לשכנים, והם מתנגדים לכך. וראה למורינו הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספרו ילקוט יוסף (הלכות סליחות, עמ' טז) שכתב דאם התקיעות שופר בסליחות מפריעים לשכנים יש לבטלו, ע"ש. ויש לומר דהיינו טעמא כי התקיעות הם לא חיוב ולמה יצער השכנים בחינם. על כל פנים נראה בודאי דיש להתחשב בצער השכנים ולהימנע מלהרעיש בסליחות כמה שיותר כדי לא לגרום להם צער, ובפרט דאנו נמצאים בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, וצריך להיזהר יותר בבין אדם לחבירו. שו"ר למרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו חזו"ע (ימים נוראים, עמ' כד בבאו') שכתב, יש נוהגים לתקוע תשר"ת וכו', ומנהג יפה הוא, ובלבד שלא תהיה הפרעה לשכנים המטופלים בתינוקות רכים שהם באמצע שינתם שע"י התקיעות יתעוררו בבהלה וכו', ע"ש. על כן להלכה אם הסליחות מתקיימות בבית הכנסת, השכנים אינם יכולים למנוע, דאדעתא דהכי באו לגור. ואם בכל זאת ניתן לקיים הסליחות כאשר החלונות סגורים ולמנוע רעש, בודאי שנכון וראוי לעשות כן. וכן אין לתקוע בשופר כאשר זה עלול להפריע את מנוחתם ובפרט כאשר יש בביתם ילדים קטנים. אבל בבנין מגורים רשאים השכנים למנוע מלומר סליחות בטענה שהרעש מפריע.