דין קימה בפני אביו או רבו – תשובת מרן זצ"ל לנכדו

 

כל ההלכות שאנו מזכירים לגבי מורא אב ואם וכדומה, שוים בחיובם הן כלפי הבן והן כלפי הבת. ומה שאנו כותבים לעתים בלשון בן ואביו, או בת ואמה, אין זה אלא למשל ודוגמא בלבד.

בעת שרואה הבן את הוריו עוברים לפניו, חייב לעמוד בפניהם מלא קומתו, דהיינו, עמידה ממש.

אבל בגמרא (קידושין לג:) אמר רבי אבא אמר רבי ינאי, אין תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית (כלומר, פעמיים ביום, בבוקר ובערב), כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים. כלומר, מאחר ואנו קוראים קריאת שמע ועוסקים במוראו של ה' יתברך פעמיים ביום, שחרית וערבית,

ולדעת הרבה מרבותינו הפוסקים הוא הדין לגבי העמידה בפני ההורים, שאין לעמוד בפניהם אלא פעמיים ביום בלבד, שחרית וערבית ולא יותר. וכן מנהג בני אשכנז, שאינם קמים בפני רבותיהם אלא פעמיים ביום, ויש אומרים שכן הדין לעניין הוריהם.

אולם מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, וכן דעת כמה מפוסקי אשכנז, שחייב הבן לקום בפני אביו ובפני רבו אפילו מאה פעמים ביום, משום שיש חולקים על דברי רבי ינאי, ואומרים שכיוון שהשווה הכתוב את מורא ההורים למורא שמים, הרי שאין חשש במה שנוהגים במורא כלפי ההורים יותר מפעמיים ביום. וכפי שאמרו רבותינו "יהי מורא רבך כמורא שמים", ולכן חייב לעמוד אפילו מאה פעמים ביום. וכן דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו.

ולפי מה שנתבאר כבר, ש"האב שמחל על מוראו מוראו מחול", נראה שאם צוה האב שהבן לא יקום בפניו בכל פעם, אלא רק שני פעמים ביום, רשאי לעשות כן. וכן שאלנו אנו את מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, לגבי מה שאמרו רבותינו, שמי שפוגש את רבו, צריך לומר לו "שלום עליך רבי", ועוד נאמרו בזה כמה דינים, האם אף אנו חייבים לנהוג כן בפוגשינו את מרן זצ"ל שהיה מורינו ורבינו, או שדי בכך שאנו אומרים לו "שלום סבא" ותו לא. ולאחר שהרהר בזה מרן זצ"ל, השיב בזו הלשון, "הלא אתה נכדי, ותוכל לדבר עמי איך שתרצה". כלומר, מאחר ורגילים היום למחול על גינוני הכבוד שהיו נהוגים יותר בזמנים הקדומים, כל שמחל האב או הרב על הדברים הללו, כבודו מחול, ומוראו מחול כמו שביארנו.

חייב הבן לקום בפני אביו או רבו בעת שעולה לקריאה בספר תורה, ואף על פי שמן הדין אין חובה לעמוד כל זמן הקריאה שעולה הרב או האב לתורה, ודי בעמידה רק בעת שהוא עובר לעלות לבימה של הספר תורה, מכל מקום מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, לעמוד בכל זמן הקריאה בספר תורה מפני כבוד האב, וכתב מרן החיד"א, שכיוון שכך מנהגינו, נעשה הדבר חיוב גמור, מכיוון שאם אינו עומד בפני אביו הרי הוא מזלזל באביו כאשר לא נוהג בו גינוני כבוד מקובלים. וכן דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. ולפי זה, אפילו אם ימחל האב על כבודו, ויאמר לבנו שהוא אינו מעוניין בכך שיעמוד בכל שעה שהוא עולה לתורה, אין הבן רשאי לשמוע בקולו, שדבר זה נראה כזלזול בכבוד האב, והאב שמחל על בזיונו, אין בזיונו מחול.