ימי ספירת העומר

 

- הגאון רבי מאיר נסים מאזוז זצ"ל הגאון רבי מאיר נסים מאזוז זצ"ל יחד עם כל בית ישראל, אנו מבכים מרה על פטירתו של הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל, ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק. אלו ימי חודש ניסן, האסורים בהספד, אז רק נאמר קצת מילות חיזוק, שנוכל ללמוד מדמותו הגדולה של הרב זצ"ל. עוד מקטנותו, ניכרו בו ברבי מאיר כשרונותיו הגאוניים, היה בעל זכרון בלתי נתפס, ומהירות מחשבה וחשבון כאחד מגאוני קדם. היה שקדן עצום בתורה הקדושה, והעמידה תלמידים הרבה, ובהם תלמידי חכמים מופלגים, שבמשך שנים היו שותים בצמא את דבריו. כל אלו דברים ידועים, התפרסמו ביתר שאת בימים הללו. אך אבקש להזכיר נקודה אחת: הגאון רבי מאיר, היה בעל יסורים נוראים כל ימיו. כבר בצעירותו, כשהלך אביו הגאון רבי מצליח זצ"ל, ברחובות תונס, נרצח בעוונות הרבים על ידי מתנקש מוסלמי, והותיר את רבי מאיר לבד אביו הגשמי והרוחני. רבי מאיר הצטער מאד מפטירת אביו, עד כי, שלא היה מסוגל להמשיך בכתיבת חדושי תורה. עד ששמע דרשה שנמשכה כארבע שעות, ממרן הסבא זצ"ל, בבית הכנסת המשהדים בבני ברק, ומרוב שמחת התורה, חזרה אליו חדוות החיים, וחזרה חוזרת לשוב ולכתובחדש ולתורה. בהיותו כבן שלושים שנה, בימי מגוריו בבני ברק, לאחר שחזר משמחת נשואי אחותו, היה ביתו נעול, וכאשר יעצו לו להכנס לדירתו דרך המרפסת, שמע לעצה, ונפל מקומה שלישית. פציעתו הייתה חמורה מאד, אך בחסדי שמים, למרות שהוא נראה שאין לו תקוה, לאחר מסע שיקום ארוך, זכה על רגליו, לשוב אל ביתו ולישיבתו הקדושה, ולהמשיך בעבודת ה'. בכל זאת, נזקים שונים מאותה נפילה. לימים, נולדה לו בת בעלת נשמה יקרה, אבל אף היא חולנית מאד, מיום לידתה סבלה יסורים קשים, ובמשך שנים על שנים, טיפל בה הרב במסירות, יחד עם רעייתו ע"ה, עד שנפטרה לפני כמה שנים. גם רעייתו סבלה מיסורים קשים, עם בעיות בריאות מורכבות, והרב הטלטל עמה בהמשך תקופות ארוכות בכמה מדינות בעולם, כדי למצוא מזור למחלה, בכל מקום ממשיך לעסוק בתורה, וטרח ויגע מאד להציל את חיי רעייתו, עד שנפטרה הרבנית לעולמה. אך ענין אחד בולט בעיני מאד. הגאון רבי מאיר, היה מתוניס, והיה מקפיד מאד על ביטוי האותיות כפי שנהגו אבותיו ורבותיו. גם בשיטת הלימוד שהנהיג בישיבתו, הקפיד מאד על לימוד באותה דרך בה לימדוהו אביו ורבותיו, גאוני עולם מצוקי ארץ. את כל זאת, עשה בעיר בני ברק, שיו גורם האשכנזים, לפני שביצע אנשים, ראו בו זר, היו שבזו ולעגו לו, והוא הגיב בשתיקה, הוא לא מקבל כמעט לטיפה של חסד וקורת רוח מצד הסביבה שלו. הוא סבל מחרמות, בזיונות, חירופים וגידופים, רק יחידים ידעו את ערכו, כמו הגאון רבי שריה דבליצקי ועוד, ובכל זאת, שם רבי מאיר פניו כחלמיש וידע כי לא יבוש. הוא ממשיך בדרכו, וזכה לראות פרי קודש בעמלו. כאשר בשנת התשנ"ג, היה מרן הסבא רבינו עובדיה יוסף זצ"ל זקוק לחיזוק, מכיון שפרצה איזו מחלוקת נגד דרכו, עומד לימין מרן רוב גאוני הספרדים, ובכל זאת, איש לא רוצה לצאת בפומבי להגנה על עמדות מרן זצ"ל, אף אחד לא רצה "להסתבך" עבור אחרים. של מרן זצ"ל. הוא חשש מפגיעה בהנהגתו של מרן, יצא מגדרו בענין זה. באותם ימים, יצאה "קלטת", ושמה "דעת תורה", בה השמיע רבי מאיר דברי אלוקים חיים, בשבחו של מרן זצ"ל ובחיזוק דרכו בקודש, דברים אלה, היו ממש כמים צוננים על נפש עייפה, וחיזקו מאד את בני הישיבות הספרדים, שהיו אז במצב קשה מאד. אמר לי דודי, הגאון הראשון לציון, רבינו יצחק יוסף שליט"א, כי אביו, מרן זצ"ל, תמיד זכר זאת לטובה, ולא שכח לו לרבי מאיר את אותם הימים, ואף על פי שמרן זצ"ל, עמד ועזר בכל כוחו, לרבי זה ישיבתו בהקמת ישיבתו בבני ברק, ואם והגיע לשם לאמירת שיעורים תמיד, בכל היה, כן, כן. מרן זצ"ל העריך מאד את מעשיו של רבי מאיר, בנוסף כמובן הערכתו הגדולה לאישיותו וגדלותו של רבי מאיר בתורה וביראה, כי רבי מאיר הראה כאן את עזותו בדברים שבקדושה, איך שלא פחד מכל סובביו, ועמד יחידי כנגד החשאף שניסו ליצור את הימים. וגם בנימה אישית. בהיותי בן ישיבה, בפתח תקוה, נודע לו לרבי מאיר שאני, נכד מרן זצ"ל, לומד שם, וכאמור, היה זה בימים שפשפש בכבודו של מרן זצ"ל. פעם רבי מאיר שלח אלי כמה מכתבי חיזוק, וכן נהג כל השנים, גם כאשר הוצאתי "אהבה" לחיזוק דרכו של מרן זצ"ל מול מתנגדיו, והיו מי שבקשו בבקר בי, שלח אלי מכתב חיזוק מלא ברכת ההמשך. וכן לאחר הוצאת כל ספרי מספרי, טרח ושלח מכתבים בשבח ספרי, ועזרה אף בשלח ספרי, ולפעמים אף בשלח. גדולה, והכל כמובן לכבודו של מרן זצ"ל, ומאהבת האמת שבערה בו. הוא יודע היטב, גם אם הדיעות חלוקות לפעמים, בכל זאת, הרי הכל מכוונים לשם שמים, וכולנו אוהבים את התורה הקדושה שהיא מאחדת את כולם. אז המשיך באהבה לשם שמים, וכך זכה, לכבוד גדול במותו, ובלי ספק, "רוכב ערבות שש ושמח בבואו אליו נפש נקי משיח", מזומן הוא רבי מאיר לחיי העולם הבא, להתענג על זיו השכינה, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויעמוד בתפילה על שארית הפליטה, שיזכנו ה' לראות במהרה בגא, וייולה. לצרותינו, ישוב לגלינו גאולת עולם, זכותו תגן עלינו אמן. - - - - - - - ימי ספירת העומר ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי שלא בין מצרים. ומרן רבינו עובדיה המון יוסף זצ"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ן, אלה המזכירים את דברי הרמב"ן. חלילה ימי פורענות. אך בעוונות הרבים, בימים אלה אירע מאורע מצער ומזעזע לעם ישראל, כמו שמבאר בגמרא (יבמות סב:), "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת (חג השבועות), מפני שלא נהגו בכבוד זה בזה". וכולם מתו בסכרה. (אסכרה הוא חולי המביא לדום נשימה). כלומר, היה לו לרבי עקיבא ישיבה ענקית, שמנה יצאה תורה ישראל לכל היותר עד שהם היו ממשיכים לחיות, התורה עשירה יותר, ומכוחם וכוח כוחם של מעבדה, בודאי הייתה נמשכת ברכה עצומה לכלל ישראל סוף הדורות. ונגזרה הגזירה, וכולם בימים אלה. ובתשובות הגאונים, (הם חכמי ישראל שחיו הראשונים הראשונים) נזכר, כי מחמת הרע הזה, נהגו כל ישראל שלא לשאת אשה בימים אלה, משום מנהג אבלות. וכן מבואר בפוסקים שנהגו בימים אלה שלא ללבוש בגד חדש, ולא להסתפר, ולא לשמוע כלי שיר. ובכל זאת לא בכל ימי הספירה נוהגים מנהגי אבלות, אלא עד ליום ל"ד או ל"ג לעומר. שכן כתב בעל ספר המנהיג, ועוד מרבותינו הראשונים, שביום ל"ג לעומר, פסקו תלמידי רבי עקיבה למות. וכן פסק הרמ"א (בסימן תצג), שמיום ל"ג לעומר מותר לערוך שמחת נשואין. אבל מנהג הספרדים שעד יום ל"ד לעומר נוהגים מנהגי אבלות, והימים הללו אסורים בשמחת נשואין, וטעם הדבר מבואר על פי מה שכתב בספר המנהיג בשם רבינו זרחיה הלוי, שמצא כתוב בספר קדמון הבא, שכל תלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס עצרת", ומה פירוש "פר, פרו, עצמת" שלוקחים יום מחג השבועות, שהם הימים הסמוכים לחג השבועות, כמו שאמרו "שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום", שלוש מאותם שלושים יום, ט"ו יום ראשון של חג השבועות, בהם כבר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות. וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים, וביארו שאם נסיר חמשה עשר מארבעים ותשעה יום שבין פסח לעצרת נשארו שלושים וארבעה ימים. ומכל מקום ביום ל"ד לעומר עצמו, משעות הבוקר, כבר מותר לשאת אשה משום שמקצת היום ככולו לענין אבילות, וכיון עבר קצת מיום ל"ד אין צריך יותר לנהוג אבילות. ומותר לעשות סעודת אירוסין (תנאים, כלומר, סגירת השידוך) בימי ספירת העומר. ואם באותה שעה נסגר ענין השידוך ממש, יש מיקלים לעשות כן אפילו בכלי ש