איזהו גיבור הכובש את יצרו יום העצמאות

 

איזה גיבור הכובש את יצרו - יום העצמאות היום הוא יום העצמאות , ואף על פי שהשנה הוא מוקדם, ואינו ביום ה' באייר, מכל מקום הנוהגים שלא לומר תחנון וכדומה, יש לנהוג כן ביום הזה, שהוא למעשה יום העצמאות. וביום זה נהגו בהרבה מאד בתי כנסיות בארץ ישראל, לקיים "יום שכולו תורה" , כי הוא יום חופשי, וגדול הוא, והיה מרן זצ"ל שש ושמח בראותו את התופעה הזו, שהמונים יושבים ושומעים שיעורי תורה, ובודאי יש תועלת לגבי כל זה. יושבי הארץ, ועבור ישראל בכל מקום שהם, ולהצלת חיילינו בברכה מרובה, כפליים לתושיה. לקריאת דברינו בענין יום העצמאות, ראה כאן - - - - - - - - - - - - - - - שנינו בפרקי אבות (פ"ד מ"א), "איזהו גיבור הכובש את יצרו". ולכאורה צריך לומר "איזהו גיבור הכובש את היצר הרע", כי משמעות "יצרו" הוא גם יצרן טוב וגם יצרן הרע, ובקול היצר הטוב צריך אדם לשמוע, ואם כן הוא גבורה במי שהוא כובש את "יצר", יותר נכון לומר "יצר הרע". ונראה לבאר על פי מה שכתב מרן הרב זצ"ל (בכדי לבאר מדוע נאמר "יצרו" ולא "יצר"), כי היצר הרע יש לו סגנון שונה לכל סוגי האנשים, וחולקים לתלמידי חכמים שעוסקים בתורה בהתמדה, הוא מסית אותם שילכו ויתעסקו בצדקות ובגמילות חסדים, או להיות חברים פעילים בחברה קדישא, ולא שבאמת הוא רוצה שיעסקו בגמילות חסדים, אלא העיקר אצלו שלא יעסקו בתורה. וכוונתו לדחות פעמיה ולהרחיקם מלימוד התורה. ואצל העשירים שראויים לחלץ מן המיצר יתומים ואלמנות, הוא מסית אותם שילכו ללמוד תורה ולקרוא תהלים כמנין "כפר" וכיוצא בזה. ועל פי זה נראה להסביר, כי זה ששנו "יצרו", כי לא זו בלבד שיצר מיוחד יש לו לכל אדם, אלא גם שלפעמים הוא נדמה כיצר הטוב, אבל באמת הוא יצר הרע, להוליך אדם שלא מתאים לו, ושבה הוא אינו למצות את כוחותיו הרוחניים. ומספרים על עשיר קמצן שהיה מקום מגוריו ברופשיץ (עיירה בגליציה שבפולין), והיה מפורסם לכל בקמצנותו. בליל יום הכפורים אחר התפילה, נשארה בבית הכנסת קבוצת אנשים עיניים, לקרוא בספר תהלים, ויתיצב גם העשיר הקמצן בתוכם. רבי נפתלי מרופשיץ, שהיה אז בבית הכנסת, שלח והפסיק אותו מקריאתו ודרש שיבא אליו, והוא בא אל הרב. אמר לו הרב, הנה עכשיו היא שעת חירום, שממשלת פולניה הכריזה מלחמה על אוסטריה, וכידוע שיש לממש סוגי צבאות שונים, חיל רגלי, חיל פרשים וחיל הים, מה דעתך על חייל שהוא מחיל פרשים, אבל יודע הוא לשמש כרב חובב באני קרב, ועשה מעשה. שנטש מחנהו, והלך ונכנס לאניית קרב, ונלחם באויב בהצלחה, איזה ציון לשבח צריך לתת לו? ענה העשיר, לא רק שאינו זכאי לצל"ש, אלא ראוי הוא לעונש, ודינו כ"עריק" מן הצבא, כי לא יתכן שיעשה דין עצמו, ומאחר ששיבצו אותו כחייל מחיל הפרשים, אינו יכול לנטוש את מחנהו ללא הוראה מפורשת מן המפקד הצבאי. חזר הרב ושאל, ומה. יהיה לדעתך אם היה הדבר להיפך, שאחד מחיל הים שיודע שהוא פרש מומחה, קם ועשה מעשה, ודהר על סוס קרב, ונכנס לתוך מחנה האויב, ורבים חללים הפיל מצבא האויב, מה ציון לשבח צריך לתת לו? ויען העשיר, לדעתי גם חיל כזה נקרא "עריק", וראוי לעונש, מפני שלא תעשה כן על פי הוראת מפקדי הצבא. אבל סלח לי אדוני הרב, מה נא יש בשאלותיך לערב הקדוש הזה, שהוא יום הכפורים. אמר לו הרב, ברצוני להעיר לך לאור תשובותיך, כי אתה "עריק", ועליך ליתן את הדין ביום הנורא הזה. ויען העשיר ויאמר, מה פתאום אני עריק, והלא איני בגיל צבא, ואיזו יש בכלל שאקרא עריק. ויענהו הרב, דע, כי בשמים ייחדו סוגי צבאות שונים לה' יתברך, כי ה' צבאות שמו קדוש ישראל, יש צבא של תלמידי חכמים, יש צבא של עני לומדי. תהלים, ויש צבא של עשירים נדיבים. והנה שפר חלקך והעניקו לך עושר להחיות לב נדכאים, ואתה לא מבצע את תוספת ממך, אלא הולך לקרוא תהלים עם העניים, כך גם אתה קורא "עריק", מבחינת צבאו של ה' יתברך, כי לא טוב אתה עושה, עליך ללכת לישון. על כרים וכסתות של משי וריקמה במנוחה, ובוקר תיערך המגבית של בית הכנסת לטובת העניים, או לטובת ישיבה או לטובת שאר לומדי תורה, עליך לתרום בעין יפה כדי שממך יראו וכן יעשו גם אחרים. ועתה קום ולך הביתה לישון במנוחה, ולמחר תשמור את אשר ציויתיך לעשות. למחרת לפני קריאת התורה, פתח הרב במגבית לישיבה מסויימת, ופנה ישר אל העשיר ההוא, העשיר הרים קולו ואמר, "עשרת אלפים רובל", כל יחידי הקהל נדהמו מן התרומה הגדולה של העשיר, שלא נתפרסם בנדיבותו. ונעשה התעוררות רבה בין הקהל, וכל אחד מהם תרם בעין יפה, לחיזוק התורה, והיתה השנה ההיא מלאה שפע ישועות ונחמות. ומובן דבר הוא על עיקר עבודת ה' של כל יהודי שצריכה להיות על הדרך בה הוא ממצה יותר את כוחותיו, אבל פשוט הדבר הזה שכלנו יקבע לו זמן ללימוד התורה, כדי שידע את דיני התורה, ויהיה לו חלק ישיר בתורת ישראל.