כאבי עיניים בשבת

 

אמרו רבותינו בגמרא במסכת עבודה זרה (כח:) " שורייני עינא בליבא תליא ", כלומר לפי ידיעת חכמינו זכרונם לברכה, עיני האדם, קשורות ללבו של האדם, אז אם רואים אנו שיש סכנה באחת מעיניו, דומה הדבר לחולי בלבו של האדם, שבודאי יש למהר. לחלל עליו את השבת שלא ימות. ולפי זה, מי שמרגיש כאבים בעיניו, ויוצאות מהן הפרשות שונות, של מוגלה וכדומה, או שיש לו דלקת רצינית בעין, הרי הוא בכלל חולה שיש בו סכנה, שלפי מה שנתבאר בדברינו בהלכות הקודמות , יש לחלל עליו את השבת, למרוח לו משחות, או לחמם. עבורו מים, ואף להסיעו לרופא שייתן לו תרופה לחוליו. וכל כיוצא בזה. אולם לפי דברי הרופאים בזמנינו, אין כל קשר בין העיניים ללב, אם בכלל יהיה חולי גדול בעין, לא יאונה כל נזק ללבו של האדם, ואין לחוש שחלילה ימות מחמת חולי כזה, שלכל היותר יכול לגרום לו לעיוורון. ומובא בדברי הראשונים, ששפחה אחת (אמתו של מר שמואל), הייתה העין שלה קודחת (חולה) בשבת, והיא התלוננה מאד על כאביה, אבל אף אחד לא התריח עצמו בה בעצם יום השבת, ולמחרת, ביום ראשון, מתה אותה שפחה, וניתן לדעת מה היא הייתה סיבת. מותה, וראו שחוטי העין היו קשורים בלבה, ומחמת חולי העין מתה. וכנ"ל דוחים דיעות אלו מכל וכל וכאמור, ובעל כרחינו הרופא לומר, שנשתנו הטבע בענינים אלה, כמו שמצאנו בהרבה דברים, שללא ספק בדורות הקודמים היה המציאות בהם שונה מבזמן הזה, והוא משום שנשתנו הטבעים באותם הדברים. שהרי ידוע שבמשך כמה שנים, יכולים לחול שינויים מפליגים בטבעי הבריות, ולפי זה, בזמנינו אין לחלל שבת על חולי העין. ומרן הרב זצ"ל עמד בארוכה לגבי עניין זה, שיש אומרים שלעולם אין לסמוך על דברי הרופאים בוודאי להכחיש קבלת חז"ל, שידעו נאמנה שיש קשר בין הלב לעין, ושחולי העין יכולים לגרום למוות. ובפרט דיברו בענין זה גדולי הפוסקים לגבי מילת (ברית מילה ל) תינוק שחלה בדלקת עיניים, שלדברי חז"ל אין למולו עד שיבריא, ולדברי הרופאים אין לחוש לזה, ואנו פוסקים כדברי חז"ל, שאין למולו עד שיבריה. וכן פסק הגאון ראי"ה קוק בספרו דעת כהן, שיש להמתין עד שהתינוק יבריא, ועד שיעברו עוד שבעה ימים נוספים משעה שהבריה, ורק אז שמות למולו. ואף שהגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל השיב, מקום לומר שאין לחלל שבת בזמנינו על חולי העין, לפי דברי רופאי זמנינו האומרים שאין סכנה בדבר. מכל מקום, יש מהרופאים האומרים שבכל דלקת למשל זו יש סכנה אף בזמן הזה, ובצירוף דברי חז"ל, נראה גם בזמנינו יש לחלל שבת על מחלות עיניים. והאריך בזה. ול יש להביא בזה את לשון הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, "שכאשר יש דלקת עיניים חריפה וחזקה, או כאבים חזקים, או חבלה, או ירידה חדה בראייה, יש לחלל את השבת", וכל זה אפילו כאשר הסימנים נראים רק בעין אחת. וכן, יש להורות שיסע לבית החולים מיד להציל את העין מעיוורון. ומותר לתת משחה לתוך העין בשבת, אוספוג מים חמים עם חומרים שונים במגבת, ולהניחה על גבי העין, רק יזארו שלא לסחוט את המגבת בשעושים כן. ויש להשתמש בשבת בטיפות עיניים כאשר יש ספק, שאולי יש שם דלקת, מכיון שטיפול בטיפות עיניים, אינו בכלל חילול שבת מהתורה, ועל כן יש לבקש בזה ברווח. ולסיכום: מי שיש לו דלקת עיניים יפה, או ירידה חדה בראייה, או כאבי עיניים חזקים, או כאבים כעין דקירות בעינו, וכיוצא בזה, אפילו בעין אחת, יש לחלל שבת עבורו, בנסיעה לבית החולים, ובכל מה שיש בו צורך לרפואתו. ומותר לשים טיפות עיניים בשבת נגד דלקת, אפילו שיש ספק אם יש דלקת בעין.