פרשת השבוע אמור

 

מתוך דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו נאמר בפרשת השבוע: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". כלומר, אסור לכהנים להטמא למת, להכנס לארבע אמותיו של מת, או להיות באחאל או בחדר אחד עם המת. רבותינו במסכת יבמות (דף קיד.), עמדה על לשון הפסוק, שיש בו כפילות: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים", ושוב נאמר: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם", מהי משמעות הכפילות? ומסבירים רבותינו, שכאן לימדה התורה "להזהיר גדולים על הקטנים", "אמור – ואמרת", אמור לכהנים, שיאמרו גם הם לכהנים הקטנים, הילדים, שיזהרו לבל יטמאו למתים. מכאן אנו למדים בכלל באופן כללי, על החובה לחנך את הילדים הקטנים, "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". ולכאורה צריך להבין, למה דוקא בענין הזה, של איסור טומאת מת, מצה התורה לנכון ללמדינו על מצות החינוך, שהגדולים יזהירו את הקטנים? וכי לא איכלה התורה ללמדינו כן במצוות אחרות? והענין הוא כך: בזמן אבותינו, כולם היו שומרי תורה ומצוות, דוגמאות, אף אחד לא היה חולם בכלל בעולם יהודי שמחלל שבת, לא היה דבר כזה בכלל בעולם. אפילו לפני כמאה ושלושים שנה, מעיד הגאון רבי חיים פלאג'י, שבכל ארצות המזרח לא היה יהודי אחד שמחלל שבת! כולם היו צדיקים! עד שבאו אלה הרשעים מארצות אחרות, וקללו את הספרדים! מסכנים הספרדים שהלכו אחריהם, "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלו", אבל בדורות הקודמים, לא היה דבר כזה, כל ילד היה גדל, ורואה שכולם שומרים שבת, אין חנות פתוחה בשבת, כולם צדיקים, כולם הולכים לבית. הכנסת, כולם מתפללים. אם כן, כמעט "אוטומטי", הוא רואה שכולם עושים קידוש, גם הוא קידוש. זה לא היה צריך לומר לו "קידוש"! רק בדבר אחד היה בעיה, והענין של טומאת מת. הילד כהן, והוא רואה, שבשעת הלויית המת, כולם נדחקים סביב המת, כולם רוצים להוביל את המיטה כדי לעסוק בקבורתו של המת, כי זו מצוה גדולה של הלויית המת, חסד של אמת, הוא רואה אנשים זקנים, רבנים ותלמידי חכמים, כולם. תופסים את המיטה כדי לזכות במצוה הזו, אם כך, הוא חושב שהוא, זו מצוה! זו לא עבירה! הוא לא יודע את החילוק שיש בין כהנים לישראל. אז לימדה התורה את הכהנים, שימו לב על בניכם, הסבירו להם, כל אלה שמתקרבים למת, הם ישראלים, אילו אתם, כהן, ולכהן אסור לקרב לארבע אמותיו של המת, כהן חייב לשמור את עצמו מכל משמר מהאיסור הזה. זה הענין מיוחד שמצאה התורה לנכון להזהיר דוקא לגבי טומאת מת לכהנים. אבל בזמנינו, בעוונות הרבים, יש מחללי שבת בפרהסיא. לפני כמה שנים, כשהיינו רואים מכונית נוסעת בשבת, היינו אומרים לילד, זה שנוסע ברכב הוא גוי. הוא לא יהודי. אבל עכשיו, אם נעבור ברחובות שכונת רחביה, הכל מלא מכוניות בשבת, וכולם נוסעים בלי בושה, אם כן, מה נאמר לילד? כולם גויים? מנין כל כך הרבה גויים באו לכאן? הילד מבין שאלו לא גויים, הם יהודים ומחללים שבת. לכן צריך להסביר לילדים, "כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרם", דע לך ילד, אלו יהודים, אבל הם חוטאים, זהו איסור חמור, יש בזה חיוב סקילה, לכן "בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ". מִנְּתִיבָתָם", צריך לדבר עם דברים טובים, כדי שיטהחנך בדרכי התורה, וידע שיש צדיקים ורשעים, והוא ילך בדרכי צדיקים. כל אחד יסביר היטב לבניו, שיתרחקו מאנשים חוטאים כאלה, אם יש לו שכן מחלל שבת, ולוקח את ילדיו ברכבו לים בשבת, צריך להסביר לילד, יאמר לו: דע, אלו מסכנים, הילדים הללו לא פשעו, אבל אביהם או הסבא שלהם רשע, ודינו ממש כמו גוי, כך כותב הרמ"א בשלחן ערוך, שמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי, אם יגע ביין, זה יין נסך ואסור בשתיה! כך הילד בחכמתו יסיק את המסקנות הנכונות, וידע ללכת בדרכי צדיקים. כך בעוונות המצב בזמנינו, עד שיבוא משיח צדקינו, כי אז כולם יחזרו בתשובה, כמו שנאמר: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב", הקדוש ברוך הוא יחיש לגלינוולה שלימה, ומלאה הארץ דעה את ה'. כמים לים מכסים, במהרה בימינו, אמן.