פרשת השבוע במדבר

 

כתבו התוספות (מסכת מגילה דף לא:): מדוע אנו תמיד מקפידים שקריאת פרשת "במדבר", תהיה לפני חג השבועות? "כדי שלא להסמיך הקללות שבפרשת בחוקותי לחג השבועות", כלומר, שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג על ישראל בחג השבועות, כך מקפידים שקריאת הקללות שבפרשת "בחוקות", תהיה רחוקה מחג השבועות. וכך היא הלכה פסוקה בשלחן ערוך (סימן תכח). שאל על כך הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, שלכאורה הדברים כלל לא מובנים! אם יש לשטן על מה לקטרג, אם הוא מוצא חלילה עוונות בין עם ישראל, וכי הוא צריך את פרשת בחוקותי כדי לקטרג? וכי שבועיים אחרי קרי פרשת בחוקותי הוא אינו יכול לקטרג? אלא, הסבר הדברים כך הוא. בפרשת במדבר ישנה סגולה להוציא קיטרוג מעל עם ישראל. ונסביר את הדברים: כאשר נימנו בני ישראל בפרשת במדבר, הם לא נימנו רק כיחידים, אלא נימנו כל אחד עם כל בני משפחתו, הגיע כל אחד לפי השבט שלו, וכל שלושה שבטים התאגדו למחנה אחד, וכל ארבעת מחנות ישראל חנו מסביב לשבט לוי, הם ישבו במרכז, ובמרכזם אהל מועד, שהיה הלב הפועם של עם ישראל. דבר זה, מבטל קיטרוג! ומדוע? נאמר בשיר השירים, "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ". כאשר עם ישראל הוא ומאוחד, כולו, אין בו שום מום, שום קיטרוג לא יכול לפגוע בו. זה דבר שקשה להבינו, אבל כך הם הדברים. כך אמרו רבותינו, שבימי דוד, נמצאו ילדים קטנים בעם ישראל, שהיו בקיאים באופן מופלא ביותר, בעם ישראל היו גאונים עצומים בתורה, חסידים וצדיקים, ובכל זאת היו נופלים במלחמות. לעומת זאת, בדורו של אחאב, היו כמעט כל ישראל עובדי עבודה זרה, אך היו מאוחדים, לא נמצאו בתוכם מלשינים זה על זה, כולם דרשו, זה את טובתו של זה, היו יוצאים למלחמה ומנצחים! זה כוחה של האחדות בעם ישראל. אבל יש כאן רעיון עמוק יותר: כאשר יהודי קיים מצוה, הוא לא מזכה רק את עצמו במצוה, אלא לכל עם ישראל יש חלק במצוה שלו, כל ישראל מתעלים בזכות המצוה שלו. כאשר חלילה להיפך, אדם מישראל מתרשל בקיום מצוה, או עובר עבירה, הוא משפיע רעה על כל ישראל. אז מספר הגאון רבי יעקב גלינסקי, שבהיותו בארצות הברית, לו סיפורי אמת על מעליהם של הרפורמים. בין הדברים האלה לו, שהרפורמים נוהגים, שבערב יום הכיפורים עורכים "סעודה מפסקת" כהלכתה, לאחר נוסעים כולם לבית הכנסת לשמוע את שירת "כל נדרי", משלמים לרבאי כדי שהוא יציב עבורם, וחוזרים לבתיים, אוכלים ושותים. כאילו אין תענית. יהודי תמים אחד, בא לביתו, וסיפר לאשתו את שראו עיניו, אמר לו אשתו, למה לא שילמת גם עבורי לרבאי? שמע הבעל ומיהר לביתו של הרבאי, כדי לשלם לו גם עבור התענית של אשתו. כאשר נפתחה דלת ביתו של הרבאי, הפתעתי יהודי בראותו שהרבאי מיסב לסעודה עם משפחתו, לפליאתו השיב הרבאי, אני אוכל רק בשבילי, בשבילכם אני צם... זה כמובן עניין של הבל הבל, אין דבר כזה שיהודי אחד קיים מצוה עבור יהודי אחר. כל אחד חייב בקיום כל המצוות. אך ישנה מכל מצוה ומצוה, כל מעשה של יהודי, יש לופרט על כלל ישראל, וכאשר יהודי עובר עבירה, ובאם עובר על עבירה חמורה, הרי הוא גורם לרעה לכל ישראל יחד איתו. התנאי למתן תורה היה, שיעננו כל ישראל כאיש אחד בלב אחד, ויאמרו יחדיו, "נעשה ונשמע"! האחד הוא תנאי חשוב ביותר לקראת קבלת התורה בחג השבועות, כלומר, קריאת פרשת במדבר, שמבטאת את אחת ישראל, היא מתאימה ומבטלת מעליהם קיטרוגים. זה גם הטעם שדוקא בימי ספירת העומר, שהם ימי ההכנה למען התורה, תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. כי דוקא בימים אלה אנו נותנים לנו האחדות מיוחדים. אחדות, אין הכוונה חס ושלום לזלזל במצוות, לומר, "כולנו עם אחד", "אין מחלוקות", "נלך עם כולם ונעשה את הרצונם". לא זו הכוונה. אחדות, פירושה, ההכרה בערך מיוחד לבני עמנו, בערבות ההדדית והאחריות המשותפת המוטלת עלינו, ערבות שמשמעותה גם כאב ואחריות על כך שעדיין יש רחוקים בבנינו, שעלינו לפעול בכל כח, בתפילה ובמעשים, להשיב לב אבות על בנים ובנים. על אבותם. עלינו לדרוש את שלומם וטובתם של כל היהודים, ולקוות לה' הטוב שיפקח עיני עיורים, ויזכה את כולם לחזור בתשובה. שבת שלום!