לפום צרה אגרא

 

שנינו בפרקי אבות (פרק המשנה כב): "בן הא הא (שם של חכם שהיה מן התנאים): "לפום צערא גודל אגרא". כלומר לפי הצער - השכר. שבעולם הבא, כששוקלים את מעשי האדם, לדעת מה השכר המגיע לו, לא שוקלים את הדברים אך ורק לפי חשיבות. המצוה, שאם היא מצוה גדולה, יקבל שכר גדול, ואם היא מצוה "קטנה" יקבל שכר מועט, אלא שוקלים את כל הטורח שהיה לאדם בכל מצוה ומצוה, שאם התגבר הרבה כבוש את יצרו, יקבל שכר גדול על מעשיו, ואם טרחתו היה מועט, גם שכרו מועט. יתר. מעשה ביהודי סוחר, שנסע בעגלה למסחרו, ובהיותו בדרך, השמים התקדרו בעבים, וירד שלג כבד, והאיש תעה מדרך השכל, כי המסילה כוסתה בשלג, ואבד ממנו מנוס עד שעה מאוחרת בלילה. הרגיש האיש בעצמו שהוא עומד לקפוא מקור, מקור לעזוב את העגלה, וצעד ברגל שעה ארוכה עד שראה אור נוצץ, והגיע לשם כל עוד נפשו בו. וזה היה ביתו של הרב, שישב באותה שעה ושקד על תלמודו לפני האח המבוערת. וכשדפק האיש על דלתו של הרב, מיהר הרב, קם ממקומו, וסידר על שמיכות חמות, ומשקה מהביל, והשיב את רוחו. בבוקר, כשקמו איש לדרכו, שאל האיש את הרב, אדוני הרב, עינך הרואות את גודל צערי ועמלי בעולם הזה קשור להביא טרף לביתי, מה עם העולם הבא שלי, לכל הפחות יהיה לי עולם הבא? ענה לו הרב, מה תדבר?, אם העולם הזה אינו אלא כפרוזדור לפני העולם הבא, שהוא פלטרין של מלך, ובכלל כך אינך יכול להשיג לך שלוה עם כל הזמן שאתה משקיע למענו, קל וחומר העולם הבא, שאם לא ירח האדם בשבת, מה יאכל בשבת? וכי עולם הבא הוא הפקר? עליך לעמול, לקנות תורה ומעשים טובים, ואז תקנה לך עולם הבא, כמו שאמרו, "קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי עולם הבא". וכן מובא במדרש, מעשה ברבי שמעון בן לקיש, שהיה יושב ועמל כל היום כולו בתורה במרה אחת בטבריה. והיה סוחר כדים אחד, שהיה דואג בכל יום להכין כד מלא מים לרבי שמעון בן לקיש, כנראה שיהיה לו במה ליטול את ידיו ולשותות. יום אחד, ישב עם רבי שמעון ואמר לו, רבי, הזוכר אתה שהייינו אני ואתה הולך לבית ספר אחד?, כלומר הלא אנו חברי ילדות, האם אתה זוכר אתה?, הוסיף אותו סוחר ואמר לרבי שמעון, אתה זכית להיות חכם בתורה, ואני לא זכיתי, התפלל עלי שיהיה. חלקי עמך לחיי העולם הבא. אמר לו רבי שמעון בן לקיש, ומה אתפלל עליך? הרי תבא לעולם הבא עם בני אומנותך, שכל איש ואיש אין מושיבין אותו לעולם הבא אלא עם בני אומנותו. כלומר, לא תועיל ברכת רבי שמעון בן לקיש, על אדם שאינו טורח לזכות בחיי העולם הבא, ומי שכל טרחתו היה במסחר, אף אם כל זה היה ביושר ובאמונה, לא ישב לעולם הבא, אלא עם סוחרים כדים כמוהו, שהיה מסחרם באמונה, אבל לא. היו אלא סוחרים. וממעשיות אלו יש ללמוד מוסר השכל בפרט בזנו, שכל אדם וטורח כל היום כל היום בפרנסתו ובהשגת כל עניני העולם הזה, ורק אחרי כמה פעמים, כשכבר תש כחו, הוא מתפנה מעסקיו, ורואה כי כילה ימיו לריק, ועתה אין לו קנין רוחני, והוא. לומד ומקיים מצות ברמה נמוכה, ילד בבית הספר. כל אדם צריך להתעורר משנתו, ולהיות חרוץ במלאכתו, מלאכת שמים, להזהר להתמיד בעלייה בעבודת ה', בקיום המצות ובקביעת עתים לתורה וללימוד ההלכה, ובשכר זאת אל חי נעלם, יתן שכרו מושלם, לזכות לחיי העולם הבא, עם שאר נפשות. הצדיקים והחסידים.