חנופה

 

שאלה: האם אפשר להתחנף לאנשים שומרי מצוות? בגמרא במסכת נדרים (כב.) הובא מעשה, שאחד מחכמי הגמרא, ושמו עולא, עלה לארץ ישראל מבבל. ובאו איתו שני אנשים מבבל. באמצע הדרך, רבו ביניהם השניים, עד שקם אחד מהם והרג את החברו. שאל הרוצח את עולה, האם יפה מה שעשיתי? השיב לו עולא, כן. כשהגיע עולא לארץ ישראל בא לפני רבי יוחנן, לו את מה שאירע ושאל אותו, האם חיזקתי ידי עוברי עבירה? השיב לו רבי יוחנן, "נפשך הצלת"! כלומר, למה והיה חשש שמא אותו רוצח יהרוג גם את עולא, צדק עולא במהראה לאותו רשע כאילו מעשיו נכונים בעיניו. ומכאן משמע שכאשר לא מדובר במצב של סכנה, אסור להחניף לרשעים. ואסור לראשי הישיבות הללו לומר לו "אתה אדם מצויין וכל מעשיך מצויינים". אף על פי שמותר להם לשבח את מעשה הצדקה, אבל לחזק אותו אדם באופן כללי כאילו הוא אדם צדיק, אסור. ובמסכת סוטה (דף מא:) נחלקו רבותינו האם מותר להחניף לרשעים. שרבי שמעון בן פזי אומר, שמותר להחניף לרשעים בעולם הזה. והביא ראיה אומרו. ולעומתו רבי לוי, ושאר חכמי הש"ס שהובאו בגמרא שם, כולם סוברים שאסור להחניף לרשעים. וכל כך חמור איסור החנופה לרשעים, עד שאמרו בגמרא: "ארבע כתות (קבוצות) אין לקבל פני שכינה". כת חנפים, כת שקרנים, כת מדברי לשון הרע. וכת ליצנים. (ראשי תיבות חשמ"ל). עוד מבואר שם במסכת סוטה, שעל המחניף לרשע נאמר, "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים". כלומר, מי שאומר לרשע: אתה צדיק! הרי הוא מקולל. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו ענף עץ אבות (עמוד קצב), הביא, שמכל מקום מצוה להוכיח את הרשעים (להעיר להם על מעשיהם) בדרכי נועם, ואין צורך בתועלת בכלל למחות בידם בתקיפות. והביא שכך מבואר בספר משלי, שמיד לאחר שנכתב: "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים". נאמר: "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב". והגאון מהר"ש אלגאזי בספר מעולפת ספירים פירש, שהים סמוכים זה לזה, כדי ללמדינו, שאף על פי שא להחניף לרשעים, מכל מקום אם מחניף להם כדי לקרבם לתורה, מותר פסוק. ועזר, אם אומר לרשע "את איש חכם ונבון, ושמך הטוב. הולך לפניך, ולא מתאים לך להתנהג בצורה כזו שהיא אסורה על פי התורה" וכיוצא בזה, מותר.ו סיים הפסוק: "ולמוכיחים י", שינעים לו את דבריו כדי שיתקבלו באזני השומע. ומעשה אצל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה מתפלל אצלו זמר מפורסם, מעמודי התווך של התרבות הלא דתית בארץ ישראל (והוא ממשפחת גאון, שהיתה משפחה ידועה בירושלים). ומאחר ונפטר אביו, ואותו זמר היה קשור למסורת ישראל, החל להתפלל מידי בוקר לומר קדיש לעלוי נשמת אביו. באחד הימים, קרא מרן זצ"ל לאותו זמר, ואמר לו, תראה, קניתי לך תפילין של רבינו תם, כדי שתתחיל לבקש אותם כמו רבים מהמתפללים בבית הכנסת שלנו. אז דיבר מרן זצ"ל בנעימות עם אדם זה ועם אחרים הדומים לו, כדי לקרבם לתורה, והיה מרן זצ"ל אוהב אותם באמת, כי בזמנינו רובם שומרי תורה, הם עושים את מעשיהם מתוך מחשבת זדון ורשע, אלא מחמת פיתוי היצר הרע. ובורות של שנים, תמיד מרן זצ"ל היה מצפה שיחזרו כל ישראל בתשובה שלימה, כי כל אחד מהם יש לו ניצוץ של קדושה בתוך לבו. ובעזרת ה'נזכה לראות באמת, איך שמסורת ישראל מלאה יופיה והדרה ומקוריות, תשוב לשכון בטח בלבבות עמינו, ואז נזכה לראות בביאת משיח צדקינו בשמחה ונחת ושלוה. אמן כן יהי רצון.