פרשת השבוע נשא

 

נאמר בשבת השבוע: "וַיְדַבֵּ֣ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר, נָשֹׂ֗א אֶת־רֹאשׁ֙ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִי". כלומר, צוה ה' על משה, לראות כמה מבני קהת, כבר הגיעו לגיל שיוכלו לעבוד את עבודת המשכן. בני לוי, היו: גרשון, קהת ומררי. גרשון הבכור, קהת השני, אומרי השלישי. להתבונן, כי כאן, הקדים ה' יתברך את קהת מתוך שאר בני לוי, למרות שהוא לא היה הבכור, וביקש ה' ממשה להזמין ולראות כמה מבני קהת ראויים לעבודה, לפני כולם. להבין, למה התורה מקדימה את קהת לאחיו הבכור? סיפרים רבותינו במדרש, על פי הפסוק שנאמר בספר משלי על התורה הקדושה: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים", שאף על פי שגרשון היה בכור, ומצאנו בכל המקומות, שהתורה חלקה כבוד לבכור לפני אחיו הקטנים, בכל זאת, או שתהיה זה. שטוען (הוא היה נושא) את ארון הברית, שבתוכו הלוחות וספר התורה, לכן נאמר בתחילה: "נשא את ראש בני קהת", ורק אחר כך: "נשא את ראש בני גרשון". מי שנושא את התורה הקדושה, יש לכבדו ולהקדים אותו לפני אחיו! וב"כלי יקר" עמד על שאלה שיש כאן בדברי המדרש: נכון הוא התורה הקדושה, יקרה מכל יקר, אין למעלה ממנה, אז הוקדם קהת לפני גרשון. למה אני מסר את הנשיאה ארון בריטניה דוקא לבני קהת? הרי היה ראוי לתת את הארון לבני גרשון, שהוא הבכור! ומסביר הכלי יקר, זה בדיוק מה שרצה הקדוש ברוך הוא להראות לנו! באה התורה ללמדינו, כי, "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ", את הכבוד הגדול ביותר, יש לתת לבעלי התורה, ואילו היה ה' מוסר את ארון בריטניה לבני גרשון, ומזכיר אותם ראשונים, הרי אז היינו חושבים, שהסיבה שגרשון מוזכר ראשון, היא. מפני שהוא בכור. עכשיו, לאחר שמסר ה' את הארון לבני קהת, והקדים אותם לבני גרשון, רק עכשיו אנו יכולים ללמוד, שאת הכבוד הגדול, יש לתת לנושא התורה! רבותינו במסכת הוריות דורשות את הפסוק: "יקרה היא מפנינים", שהתורה הקדושה יקרה יותר "מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים", כלומר אפילו כהן גדול, ביום הכיפורים, בשיא השיאים של הקדושה שאדם יכול להגיע אליה, כאשר הוא עומד בבית קדשי. הקדשים, ונושא תפילה לפני ה', עדיין, מי שהוא תלמיד חכם, מי שהוא עוסק בתורה, הוא חשוב יותר מאותו כהן גדול! זכור, בביתו של מרן הסבא, מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, היה ברור ופשוט מאד, לכל הסובים אותו, כי האדם המוצלח ביותר בעולם, הוא תלמיד חכם. ואף תלמיד חכם שאינו גדול כל כך, הוא באמת אדם מוצלח מאד הרבה מעל ומעבר לכל הצלות בעולם. בעיניו של מרן זצ"ל, אילו היו מבשרים לו שאחד מנכ"ל יהפוך לפרופסור גדול, לא היה בדבר שמחה גדולה, ובודאי שלא גאווה. אבל כאשר היה שומע שאחד מנכ"ל חיבר ספר טוב, או חידש חידוש בדברי תורה, ולומד טוב, היה שש ומאושר על הדברים. בסוף ימיו, בראש השנה האחרון לחייו, שוחח מרן זצ"ל עם אחד מראשי תנועת ש"ס. ואותו אדם, למרן זצ"ל בשמחה, על הישגים שונים של המפלגה. התבונן מרן זצ"ל על נכדו, (כמדומני שהיה זה בנו של הגאון רבי אהרן בוטבול שליט"א) שעמד שם, ואמר לאותו אדם, אתה מספר לי דברים יפים, אבל כל זה שום דבר, בשני דברים. השמחה שיש לי שאני רואה שהנכד שלי לומד תורה, ומתגדל בתורה! שבת שלום!