ימי "בין המצרים" תשפ"ה – דברי מרן זצ"ל

בין המצרים הימים שבין שבעה עשר בתמוז תשעה באב, נקראים ימי "בין המצרים" על שם הפסוק (במגילת איכה פרק א פסוק ג): "כָּל רוֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, שְאֵלוּ הימים, הם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, נכנסו האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב, שבו החריבו את בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד קמים עליו אם מבית. ומחוץ. בין המצרים בדורותינו אף על פי שזכינו בדור האחרון, לשוב אל ארץ קדשנו בצורה יחסית חופשית, עדיין לא ז לגאולה שלימה, כי בית חיינו חרב, ואומות העולם מציקות לעם ישראל יום יום, וראשי האומות נוהגים כשליטים עליונים על ישראל, והצרות תוכפות יותר. עוד. והכל, מבחינה רוחנית, אנו רחוקים מאד מהגאולה האמיתית, עד שישוב ה' וירחם על נחלתו, וישוב לגאול אותנו גאולה שלימה, גאולת עולמים. ועל כל איש ואשה, להיות ערניים לענין הגלות, ולא להשאר שאננים, כי הימים הללו הם ימים רגילים שמחוייבים אנו לנהוג בהם במנהגי אבלות בעל כרחינו, אלא בעצמותם הם ימי אבל, כי אנו דואבים ומצטערים על ההפסד הגדול בחור בית המקדש. ובעיכוב הגאולה. והיה מרן זצ"ל אומר דבר יקר מאד, שעל כל אדם לקרב את המתלות בימינו הללו ללבו, ככל שאנו בוכים על מה שהיה לפני אלפיים שנה, אנו בוכים על מה שהיה בדורותינו, בזמן השואה הנוראה, והיה מעורר את הציבור לזכור את מליון הילדים. שנטבחו בימי השואה, וכן את כל ישראל שהתענו בתחת המגף הנאצי, גם על זה עלינו לבכות! וכבר אמרו רבותינו, כל המתאבל על ירושלים, זוכה וורה בשמחתה. לכן, גם ביום ת באב, כשאדם יושב וקורא את הקינות, עליו להצליח בצרות שעברו על ישראל בכל הדורות, וגם לרבות, מה שנעשה במשלוחים, ביום התורה של שנת התשפ"ד, וגם עלינו לזכור היטב את הריגתתם של גדולי עולם חסידי עליון על ידי אויבי ישראל שקמו עלינו לכלותינו, ורק בחסד ה' נשארנו אנו לפליטה. דרגות האבלות בימים אלה, ובשנה זו השבוע נבאר את דיני "בין המצרים" (ממה שכתבנו קדמונית, ובתוספת נופך). ודינים אלו מחולקים. שמ י"ז בתמוז ועד ראש חודש אב, נוהגים מעט מנהגי אבל ומיום ראש חודש אביום. נוהגים על מנהגים אלה עוד מנהגים אחרים. לאחר שבוע שחל בו תשעה באב, נוהגים מנהגי אבלות נוספים, עד יום תשעה באב. כלומר, מנהגי "שבוע שחל בו תשעה באב", חלים בעיקר עד יום תשעה באב עצמו (וחלק מהם גם ביום עשירי באב כפי שנבאר בעזרת ה'), כמו שלמדנו בגמרא במסכת תענית ובדברי הפוסקים, שכל המנהגים הללו נוהגים במהלך השבוע לאחר תשעה באב, אלא רק מיום ראשון בשבוע, עד יום תשעה באב עצמו. שבוע שחל בו תשעה באב בשנת התשפ"ה בשנת זו (תשפ"ה, 2025), יחול יום תשעה באב ביום ראשון, נמצא, ש"השבוע שחל בו תשעה באב", נמשך רק ביום תשעה באב עצמו, שהוא יום ראשון. לפיכך, מנהג הספרדים, אין לנו את דיני האבלות המיוחדים לשבוע שחל בו תשעה באב, כמו שפסק מרן. השלחן ערוך (סימן תקנא). נוהגים להחמיר בכמה דינים כבר מראש חודש אב, וכמו שנבאר בעתו ובזמנו בעזרת ה.' תיקון חצות מכיון שימי "בין המצרים" הם ימי אבל לעם ישראל, נוהגים בהם כמה מנהגי אבל, וחסידים ואנשי מעשה נוהגים לומר "תיקון חצות" אחר חצות היום בימי בין המצרים. (חצות היום, היינו, חלקים את הלילה, מהשקיעה עד הזריחה לשתים עשרה, והנקודה האמצעית, היא "חצות" הלילה, מלשון "חצי", ובאותה השעה ביום, הוא זמן חצות היום. חצות היום), ואומרים "תיקון רחל" שבו פסוקים של בכי וצער על חורבן בית המקדש, ומנהג זה הוא מנהג ותיקין, והביאו מרן החיד"א בספרו מורה באצבע, וכתב שכן נהגו בארץ ישראל על פי דברי רבינו האר"י ז"ל, וכן כתב עוד בספרו שו"ת. יוסף אומץ. וכתב שנוהגים לומר "תקון רחל", משום שתקון רחל מיוסד על בכיה ומספד על חורבן הבית. והביא עוד מדברי רבינו האר"י שכתב שמנהג טוב וכשר לכל בעל נפש לישב באבילות אחר חצות היום בכל ימי בין המצרים, ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית. עד כאן. ובודאי שעל ידי אמירת תיקון חצות יתעורר כל אחד להצטער על חורבן בית המקדש. וכל הצרות שבאו עלינו ועל אבותינו מתוך הגלות המרה הזו. וכן נהג תמיד מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, לעורר את הצבור לומר תקון חצות בזמן חצות היום בימי בין המצרים. (תיקון רחל מודפס בסידורים). וכן היו נוהגים לאמרו בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. ויש נוהגים לומר "תיקון חצות" בכל ימות השנה בחצות הלילה, ותבא עליהם ברכה. ויש לציין גם בשאר ימות השנה, טוב לומר תיקון חצות בכל לילה. וכאשר מרן זצ"ל היה אומר תיקון חצות, היה לוקח את הכרית ממיטתו, ומניחה על הרצפה, והיו עיניו זולגות דמעות בתחינתו על צרות כלל ישראל ועל איחור הגאולה. ה' יזכינו לראות עין בעין בנחמת ציון ובנין ירושלים. אמן כן יאמר האל .