שבת חזון

שבת זו, שקודמת לתשעה באב, נקראת "שבת חזון", על שם ההפטרה שמפטירים לאחר קריאת התורה, "חזון ישעיהו בן אמוץ". וכל שלושת השבתות שלפני תשעה באב, נקראות "שלושה דפורענותא", כלומר, השלושה של הפורענות, מפני שההפטרות בכל אחת מהשבתות הללו עוסקות בתוכחות ובעניני החורבן והחטאים שגרמו לו. והשבתות שלאחר תשעה באב, נקראות "שבעה דנחמתא", מפני שמפטירים בהם בדברי נחמה ואהבתו של ה' יתברך לעם ישראל גם כשהם בגלות. וכשהיה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל קורא את דברי הנביאים בהפטרות, שמלאים באהבת ה' לעמו ישראל, היו עיניו זולגות דמעות של התרגשות, והיה כמו נחנק בקולו מרוב דבקותו ורגישותו ואהבתו לה' ולעמו. וכל הקהל היה נענה אחריו בהתרגשות גדולה. ובשבת זו, שהיא סמוכה ליום תשעה באב, אין לשנות שום דבר ממה שאנו נוהגים בכל שבתות השנה. הן מצד המאכלים, והן מצד השירים, והן מצד זה שאין להזכיר כלל את עניני החורבן והאבלות ביום השבת. וכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנא), שמנהג ארץ ישראל ומצרים ושאר העיירות הגדולות בטורקיה, שלא לשנות בשבת חזון שום דבר משאר השבתות. ויש להעלות על השלחן מאכלים כפי שנוהגים בכל שבתות השנה, כדי לעשות יקר וגדולה לכבוד יום השבת. וכתב עוד מרן החיד"א, שיש שנהגו לקרוא בבית הכנסת "קינה" בחרוזים וכדומה לרגל יום תשעה באב. וכתב שאין לנהוג כן, ובפרט שהדבר נעשה בבית הכנסת, והרי זה כמו שנוהגים אבלות בפרהסיא (ברבים) בשבת, שהוא אסור מן הדין. ויש לבטל את מנהגם. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. (חזון עובדיה עמוד קנה). ומותר לשורר בשמחה שירי קודש בסעודות השבת. שהרי אפילו בימות החול הסמוכים לתשעה באב, כבר ביארנו שאין איסור לשיר בפה, כי רק שירה על ידי כלי זמר נאסרה. ומכל מקום ביום השבת בודאי שיש להקל בזה, אפילו בשמחה גדולה, לכבוד יום השבת, כי הוא ראשון למקראי קודש. ובענין זה יש להתבונן, על ה"מעבר החד" בין שבת לתשעה באב. כי באמת, שאף שנחרב בית המקדש, ולמרות כל הצרות שהתגלגלו על ישראל במשך כל הדורות, עדיין מתקיימת בנו ההבטחה הנצחית שהבטיח ה' לישעיה הנביא: "וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה', מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". עם כל המצב הירוד שהגיעו אליו ישראל, הרי התורה תמיד היתה בידינו! בכל הדורות, היא הערובה לכך שיצלחו ישראל את כל הגלויות! וברוך ה' כבר בזמנינו עלו רבים מישראל על אדמתם, ועשו והצליחו, ויזכו בלי ספק לביאת משיח צדקינו, לראות בגאולה השלימה. מהתורה הקדושה לא נפרדנו, אף על פי שחרב בית חיינו, וטרם נגאלנו גאולה שלימה. זו הסיבה לכך, שרק אצל ישראל נמצא שלטון מיוחד כזה על הרגש. מצד אחד, שבת קודש, שבת המלכה. ומיד אחריה, מן הצד השני, יום תשעה באב, שהוא יום אבל לאומי. בשבת, אנו נוהגים כפי שיש לנהוג בשבת. בתשעה באב, אנו נוהגים כפי שיש לנהוג בתשעה באב. כי ישראל הקדושים, מונהגים על פי התורה הקדושה, ויודעים הם, עם כל הצער, הרי יש לנו ברוך ה' הרבה על מה לשמוח, ולהשען על הטובות שגמל עלינו ה' יתברך, ולדעת, כי ה' יתברך עודו אוהב את ישראל, והוא עתיד לקיים בנו את כל הנחמות שנקרא בעזרת ה' בשבתות הקרובות. רק במאורעות שאירעו לאחרונה, ראינו במו עינינו, שה' יתברך אוהב את ישראל, את כל ישראל. אלא שבתשעה באב, אנו בכל זאת מצטערים בצער השכינה ובצער ישראל, מעלים על לבינו את כל מה שאירע לנו, וכביכול בוכים לפני ה' יתברך, כמו בן לפני אביו, שיריב ריבינו, ויגאל אותנו מכל צרותינו, אלו הזמנים שעלינו גם לשים לבנו לכך, שכל הצרות התגלגלו מחמת עוונותיהם של ישראל, שזלזלו בשמירת שבת, בצניעות, באהבת חברים, בכבוד התורה, אלו נקודות שעלינו לתקן, גם באופן פרטי, וגם באופן ציבורי. יהי רצון שנשמע ונתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות, שבת שלום ומבורך.