צובע

 

יסוד מלאכת צובע אחת מט"ל (משלים ותשע) מלאכות האסורות מן התורה בשבת, היא מלאכת צובע. וכן שנינו במשנה במסכת שבת (דף ע"ג). ביארנו כבר כמה פעמים, שכל מלאכה היו נוהגים לעשות במשכן (כשהיו ישראל במדבר בצאתם ממצרים), אסרה התורה לעשות ביום השבת. כל המלאכות שהיו נעשות במשכן, הייתה מלאכת "צובע", היו רגילים לצבוע את העורות בצבעים, וכן היו צובעים את הבהמה כדי לסמן, והיו צובעים עוד בצבע התכלת שעושים מן החילזון. ובתלמוד ירושלמי (שבת נא: ובמפרשים) מבואר, שאף על פי שהיו ישראל במדבר, בכל זאת היו להם צבעים שהביאו איתם ממצרים, כמו צבע ה"תכלת". וכן מבואר במרא שהיו סוחרים מאומות העולם שהיו באים למקום שבו בו בני ישראל, והיו מוכרים להם סחורות. היא הייתה מלאת המצאה מצוייה במשה, וממילא מלאכה זו נאסרה על ישראל לעשות בשבת. צבע שאינו מתקיים לא אסרה התורה לצבוע בשבת, אלא דוקא כאשר הצביעה נעשית בצבע המתקיים, שהוא כותב בדיו על נייר, שהוא צבע המתקיים לזמן ארוך, ובודאי שאסור לעשות כן בשבת. אבל הצובע בצבע שאינו מתקיים, לא אסרה עליו התורה את הצצה, אולם חכמים גזרו אותה שאפילו בצבע שאינו מתקיים אסור יהיה לצבוע בשבת. צחצוח נעליים בשבת, צביעת הבית ובכלל איסור צביעה, הצובע את ביקורות ביתו בסיד או בצבע, שבודאי חייב מן התורה על מלאכה זו, שהרי היא צביעה המתקיימת. וכן אסור לאדם לצחצח את נעליו בשבת במשחת נעליים. שיש בזה משום איסור צביעה בשבת, (אף שהוא צובע על גבי מקום צבוע). ואם הוא מורח את נעליו במשחה, יש אומרים שעובר על איסור נוסף, מצד איסור "מֵמָרֶח". ואף על פי שהמשחה היא דלילה מאד, ועל כן המנחה בשבת אינו חייב מהתורה מצד איסור ממרח, מכל מקום מדרבנן יש בדבר איסור אפילו כשהמשחה רכה מאד ונמרחת בידיים. (יביע אומר ח"ד סימן כח). ולסיכום: אסור לצבוע בשבת, בין בצבע המתקיים ובין בצבע שאינו מתקיים, ומטעם זה אסור לצבוע את הבית בשבת, וכן אסור לצחצח נעליים בשבת. וכמו כן אסור לצבוע על גבי נייר וכדומה.