צביעת המפה בשבת

 

ביום ראשון ביארנו ביארנו באופן כללי, את היסוד איסור צביעה בשבת, שהיא אחת המלאכות שנאסר עלינו לעשות ביום השבת. דברי בעל ספר יראים כתב רבינו אליעזר ממיץ בספר היראים (סי' עדר), שהאוכלים מן הפירות הצובעים, כמו תותים או רימונים, יזרו שלא יצבעו את המפות והסדינים. ואף על פי שהוא מקלקל (כלומר, אדם העושה כן, אין כוונתו ליפות ולצבוע את המפה, אלא אדרבא, הוא מלכלכך את המפה במעשיו), מכל מקום, יש בדבר איסור מדרבנן (שרבותינו גזרו אף על מלאכה שהוא מקל בה). עד כאן דברי בעל ספר יראים. ואת דברי רבינו אליעזר ממיץ בספר היראים, העתיקו עוד מרבותינו הראשונים. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סוף סימן שכ, סעיף כ) בזו הלשון: "יש מי שאומר, שהאוכל תותים או שאר פירות הצובעים, צריך להזהר שלא יגע בידיו הצבועות בבגדיו או במפה, משום צובע". הקושי בדברי ה"יראים" והמסקנה להלכה אולם באמת שלכאורה הדברים תמוהים, שהרי מבואר בספר ה"יראים" עצמו, שאין כאן איסור "צביעה" מן התורה, שהרי המנגב ידיו במפית, אינו מתכוין לצבוע את הפיתוח, ואדרבה, במעשיו הוא "מקלקל" את המפית. ואם כן אין כאן אלא איסור מ"דרבנן", כלומר מדברי חז"ל. ומעתה, הרי כלל גדול בידנו, שכל מלאכה שאינה אסורה אלא מדרבנן, (ובלשון הפוסקים, "פסיק רישיה מדרבנן", כלומר מלאכה שנעשית מכח מעשה אחר, אבל אין איסורא אלא מדרבנן), כאשר אינו מתכוין לאותה מלאכה, מותר לעשות אף לכתחילה. ואם כן במקרה שלנו. הרי צביעת המפה בלכלוך שבים היא צביעה האסורה מדרבנן. והרי כשאנו מנגבים את היד במפית, בודאי שאין לנו כאן "כוונה" לצבוע את הפיתוח. ואם כן הדבר צריך להיות מותר לגמרי! ומדוע מרן השלחן ערוך החמיר בדבר? אולם למעשה כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שמאחר והיראים פסק כן להלכה, ובקלות להזהר בדבר, והרי יש כאן חשש איסור בשבת, אז יש להזהר ולהחמיר כדברי היראים, שלא לנגב את הידיים במפית, כאשר המפתח נצבעת מחמת כן. (יביע ח"ד סימן לג אות א, חזו"ע ח"ה עמוד טז). לסיכום: יש להזהר שלא לנגב את הידיים בפיתוח בשבת, כאשר הידיים צובעות את הפיתוח בצבע היוצא מהתותים או הרמונים וכדומה.