אושפיזין קדישין

בכל יום מימי חג הסוכות, הוד קדושתם של שבעה האושפיזין עילאין (אושפיזין, הם האורחים הרוחניים שמגיעים לסוכה, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף ודוד), נמצא בסוכה. וענין זה הוא טמיר ונעלם, ואינו רק כמו שחושבים המון העם, שפשוט באות אותן נשמות לסוכה ונהנות לשמוע את דברי הסועדים, אלא יש עומק נורא בענין האושפיזין, ומשמעות רבה לדברים על פי הקבלה, שכן יסוד הדברים הוא על פי הקבלה, בספר הזהר הקדוש, ולא על פי הפשט. דרך ארץ וכתבו רבותינו הפוסקים, הרב בעל ראשית חכמה, והשל"ה הקדוש ועוד, שמאחר והוד קדושת האושפיזין נמצא בסוכה, לפיכך היושב בסוכה צריך לשבת שם בדרך ארץ, בכבוד והדר, ובפרט שבלאו הכי, קדושת הסוכה היא רבה מאד, וכמו שאמרו במסכת סוכה (דף ט.), ששם שמים חל על עצי הסוכה. ולכן לא נכון לדבר בסוכה דברים בטלים, אלא עיקר הדיבור שם יהיה בדברי תורה. וכתבו הפוסקים שאין לשחק בקוביה בסוכה, כגון משחק שח מט, או שש בש וכדומה, ובמיוחד יש להזהר מאד להתרחק ממידת הכעס וההקפדה בתוך הסוכה, ולא ירים קולו על בני ביתו, וכל זה לכבוד האורחים רמי המעלה. וסיים על כך מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (חזון עובדיה עמוד קמז), שכל המשתדל שלא לדבר בסוכה כי אם דברי תורה, השם יתברך ישפיע עליו שפע קדושה וטהרה משבעה אושפיזין עילאין קדישין, ולהצליח בכל דרכיו. אך כמובן שהחכם עיניו בראשו, כי בחג יושבים עם כל בני הבית בסוכה, ולא תמיד מתאים שלא לדבר עמהם שום דיבור בסוכה, שדבר זה יעכיר בעיניהם את שמחת החג, וצריך לתפוס דרך נכונה בשביל הזהב, והעיקר שלא לדבר דברים בטלים ממש, כמו עניני פוליטיקה וכיוצא בזה. חלק האושפיזין ומבואר בזהר הקדוש, שיש לתת לצדקה כמה שניתן, את "חלק האכילה" של האושפיזין שבסוכה, שהרי האושפיזין אינם אוכלים, ולכן נכון לתת ולהרבות בצדקה בערב סוכות את האוכל שאורחים כאלה היו אוכלים, ואפשר לעשות כן גם בחג הסוכות עצמו, כדי לשמח עניים ולתת להם את חלק האכילה שהיה ראוי לאושפיזין. ובדורות הקודמים היו אנשי מעשה מקפידים לארח אורחים עניים בסוכה, ובזמנינו על פי רוב די בכך שיתנו להם מעות שיוכלו לקנות את כל צרכי החג בריוח. ובספרים, (והמקור הוא בחמדת ימים סוכות ח"ג אות טז), הובא מעשה שהיה, בחסיד אחד, שהיה יושב על שלחנו במסיבת אנשים חכמים וידועים, והנה הגיע עני אחד פשוט מאד, מאותם שמחזרים על הפתחים. ראה אותו החסיד, ומיד קם ממקומו, ונתן לו את ידו, והושיבו במקומו, ואמר לו, אני שמח מאד שזיכה אותי ה' לארח אותך בסוכתי!   בלילה ההוא, חלם החסיד חלום, שהוא טובע בלב ים, והנה הוא רואה את אותו עני שהתארח בסוכתו, נותן לו את ידו ומצילו מטביעה. מיד עמד אותו חסיד, וחיבקו ונישקו והודה לו בכל לב, ושאל אותו, מי אתה שהצלת נפשי מטביעה? השיב לו העני, אנכי אברהם אביך, כי באתי היום בסוכתך בדמות האיש העני ההוא, אשריך מה טוב חלקך עם כל הצדיקים, ומובטח אתה כי לא תחול גזרה רעה בביתך, ותמיד תהיה שמח ורגוע, והוסיף עוד ברכות. התעורר החסיד משנתו, ופרץ לרוב בתורה ובחסידות, ולא חסרו מזונותיו בריוח עד זקנה ושיבה.