שמיני עצרת - שמחת תורה

אנו עומדים בחג בסוכות, שהוא החג היחידי שנאמר אודותיו "ושמחת בחגך והיית אך שמח", ולקראתינו עומד יום חג שמחת תורה, שהוא היום השמיני (ובחוץ לארץ היום התשיעי) של חג הסוכות, והוא חג בפני עצמו. עם ישראל בכל קהלות הקודש, נהגו לשמוח ביום חג שמחת תורה בשירה ובריקודים, בבתי כנסיות בהם מתכנסים כל העם, וטורחים ויגעים מאד, לשמוח ולשמח אחרים בשמחת התורה. עלינו להתבונן: מהי מהותה של שמחה זו? מה מיוחד בה על פני השמחה שהיתה לנו כבר בכל ימי החג? רבותינו לימדו אותנו שיש ארבעה סוגים שונים של שמחה בימי החג: השמחה הראשונה: היא שמחה פשוטה במשך ימי החג, שעליה אמר רבי יהודה בגמרא במסכת פסחים (קט.): "אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן, אנשים שמחים עם בשר ויין, ונשים שמחות בבגדי צבעונין". וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך, שיש מצוה לשמוח בחג בבשר ויין, ובבגדים ותכשיטים כל אחד לפי יכלתו, וכן מצוה לשמח את הילדים, בקליות ואגוזים וממתקים, לשמחם בשמחת החג שהיא מצוה מן התורה. השמחה השנייה: היא שמחת בית השואבה, שעליה אמרו שכל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, והיתה שמחה זו נוהגת בבית המקדש, בכלי שיר, כל אחד לפי מה שהוא יודע, והיו שרים שירות ותשבחות. ולא היו עושים את השמחה אנשים פשוטים, אלא חכמי ישראל בעצמם היו טורחים לשמח את הציבור. וכתב רבינו הגר"א מוילנא, שבזמנינו שאין לנו בית המקדש, עיקר השמחה הזו היא בזמן שנמצאים בבית הכנסת בשעה שהספר תורה נמצא על התיבה. השמחה השלישית: היא שמחת יום טוב באחרון שאחרי חג הסכות, שהיתה ביום שמיני עצרת, שבכל ימי הסוכות הקדוש ברוך הוא שמח כביכול עם כל העולם, הואיל והיו מקריבים בבית המקדש קורבנות כנגד כל אומה ואומה, מה שאין כן ביום האחרון של החג, יום שמיני עצרת, שאז לא היו מקריבים אלא כנגד ישראל בלבד, וה' יתברך שמח בעמו ועמו שמח עימו. ובודאי ששמחה זו יתירה על פני שמחת שאר ימי החג, שכן ביום זה הקדוש ברוך הוא נמצא עמנו ממש, ורק עמנו. אשרי העם שככה לו! השמחה הרביעית: היא השמחה הגדולה מכולן, "שמחת התורה". שכן ביום טוב אסור למחוא כף אל כף, מה שאין כן ביום שמחת תורה שעושים אותו ביום שמיני עצרת, התירו רבותינו מחיאת כפיים לכבוד התורה, וגם התירו לרקוד כימי החול, אפילו אם חל יום שמחת תורה בשבת, וכל כך למה? מפני גודל השמחה שצריכה שתהיה לכבוד התורה ביום שמיני עצרת שהוא גם יום שמחת תורה. בכל ימי החג השם יתברך היה עמנו, אבל גם עם שאר אומות העולם במידה מסויימת. ביום שמיני עצרת השם יתברך נמצא אך ורק עם ישראל, אך אין הוא שרוי בתוכם ממש, רק השכינה הקדושה דבוקה בנו מבחוץ. אך כשנוספה על כך שמחת התורה, שרויה התורה והשכינה ממש בתוך כך אחד ואחד מישראל! וכמו שאנו מברכים: "וחיי עולם נטע בתוכינו", "בתוכינו" ממש, בתוך כל אחד מישראל שיש לו חלק בתורה שלו לבדו! ומן הטעם הזה, ביום שמחת תורה צריכים כולם להיות שמחים בתורה, אף מי שלא זכה כל כך ללמוד תרה, מכל מקום ראוי לו לשמוח הרבה בשמחת התורה, שהרי הוא שמח בתורה שנמצאת בו מטבעו שהוא אחד מישראל, ועליו להתפלל לה', שיזכהו להוציא לפועל את קדושת וכוח התורה המצוי בתוכו. חג שמח! תזכו לשנים רבות נעימות וטובות!