הזמן הנכון להדלקת הנרות

שעת הסכנה לפני שנסביר מהו זמן ההדלקה הנכון ביותר, עלינו להסביר ענין כללי בקשר לנרות החנוכה: בתקופה שהתרחש נס חנוכה, וכן בדורות שלאחר מכן, היה מצב היהודים בארץ ישראל סביר, ולכן היו כולם מדליקים נרות חנוכה בפתחי בתיהם, מבחוץ, בצד שפונה לרשות הרבים. כדי לפרסם כמה שיותר את נס החנוכה לעיני העוברים ושבים. אולם בדורות שלאחר מכן, חזרו הגויים לפגוע בעם ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ולפעמים היתה סכנה של ממש בהדלקת נרות חנוכה באופן שיראו אותם מבחוץ. ועוד היו תקופות שהממשלה אסרה לגמרי על הדלקת נרות בימי החג של הגויים, שהיה חל בימי החנוכה. (רש"י בפ' במה מדליקין). ועוד, היו זמנים שהמצב לא היה גרוע כל כך, ובכל זאת, הגויים היו שוברים את הנרות ומפילים אותם ארצה. (כך מבואר במגילת תענית), כך שלמעשה לא היה ניתן להדליק נרות בפתחי הבתים. מאחר וכך היה המצב, חזרו חכמי ישראל ותיקנו, שידליקו ישראל את נרות החנוכה בבתיהם, ולא בפתחי הבתים, וכך יוכלו לקיים את המצוה, ולפרסם את הנס, על כל פנים, לעיניהם של בני הבית. וכמאמר רבותינו: "ובשעת הסכנה, מניחו על שולחנו, ודיו". זמן ההדלקה כשתיקנו רבותינו את התקנה המקורית, של הדלקת נרות חנוכה, רצו שתהיה ההדלקה בזמן שיהיה פרסום הנס הרב ביותר. ולכן תיקנו, שידליקו את הנרות מיד עם צאת הכוכבים, שאז נעשה חשוך, ואור הנרות בולט. וכן תיקנו, שישימו די שמן בנרות החנוכה, כדי שהם ידלקו במשך חצי שעה. כי בזמנם, במשך חצי שעה מזמן צאת הכוכבים, עוד היו אנשים רבים מתהלכים ברחובות, ולעיניהם יהיה פירסום הנס כשיראו את נרות החנוכה. אבל לאחר מכן, "לאחר שכלתה רגל מן השוק", כבר אין מי שיראה את הנרות, ולכן בכל מקרה, אין לְאַחֵר את ההדלקה יותר מחצי שעה מזמן צאת הכוכבים. דעת הרמב"ם ושאר הפוסקים ובדורות שלאחר מכן, כבר לא היה שייך כל כך הטעם להדליק דוקא בזמן צאת הכוכבים, שהרי לבני הבית אין זה משנה אם תהיה ההדלקה בשעה חמש או בשעה שמונה. אבל כאמור, עיקר התקנה מראש היתה, להדליק דוקא עם צאת הכוכבים במשך חצי שעה. ולכן פסק רבינו הרמב"ם, שמי שאיחר ולא הדליק נרות חנוכה במשך חצי שעה מזמן צאת הכוכבים, הוא אינו יכול להדליק נרות חנוכה באותו לילה כלל. שכך היתה מצוות חכמים. (והדברים קשורים לדרכו של הרמב"ם בפירוש דברי הגמרא, אך לא נוכל להאריך כאן בהסבר הדברים יותר). לעומת דברי הרמב"ם, הביאו התוספות (שבת כא:), את דברי רבינו יצחק, שסבר שבזמנינו אין כלל וכלל ענין להדליק בצאת הכוכבים, וניתן אפילו לכתחילה להדליק אפילו בשעה מאוחרת. ולעומת זאת, הביאו התוספות את דעתו של רבינו יוסף פורת, שסבר שגם בזמנינו יש להדליק דוקא בצאת הכוכבים. אולם אם התאחר מסיבה של שהיא ולא הדליק בצאת הכוכבים, ואפילו אם איחר עד סוף הלילה, עדיין יש להדליק נרות חנוכה, שהרי סוף כל סוף יש פירסום לנס חנוכה גם בשעה מאוחרת, ורק לכתחילה יש לנהוג כפי תקנת חכמים. דעת הרשב"א מרן השלחן ערוך ורבינו הרשב"א כתב בחידושיו, שגם בזמנינו, יש להקפיד להדליק נרות חנוכה בדיוק בזמן, עם צאת הכוכבים, ועל כל פנים לא לאחר יותר מחצי שעה מזמן צאת הכוכבים. אבל בדיעבד, מי שאיחר ועדיין לא הדליק, מדליק כל הלילה. כי כל מצוה שזמנה בלילה, זמנה כל הלילה, ורק שעיקר תקנת חכמים היתה, שידליק בזמן צאת הכוכבים. ולדעת הרשב"א, אין חילוק בדבר, בין זמנינו לזמן תקנת חכמים, שתמיד יש להקפיד לא להקדים ולא לאחר את ההדלקה, ולהשתדל להדליק דוקא בצאת הכוכבים. אבל בדיעבד, יש להדליק אפילו כל הלילה. וכדברי הרשב"א פסק מרן השלחן ערוך (סימן תערב). הדין למעשה לכן הלכה למעשה, יש להשתדל מאד להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים (כרבע שעה לאחר השקיעה), ולכל הפחות בתוך חצי שעה מזמן צאת הכוכבים. ומכל מקום מי שמסיבה כל שהיא התאחר, רשאי להדליק אפילו כל הלילה. ומרן זצ"ל, בצעירותו, היה אומר שיעור לפני כמאה בעלי בתים בכל יום, והשיעור היה נמשך כשלוש שעות. וידע מרן זצ"ל, שאם הוא ילך לביתו להדליק נרות, לאחר מכן כבר לא יתאספו קהל גדול כל כך לשמוע דברי תורה, לכן היה אומר את השיעור כסידרו, ולאחר מכן היו כולם הולכים לבתיהם ומדליקים נרות חנוכה בשמחה. אבל במקום שאין הכרח כזה בדבר, יש להקפיד על ההדלקה דוקא עם צאת הכוכבים כאמור.