רחיצה ובגדי שבת

בגמרא במסכת שבת (דף כה:) מבואר, שיש מצוה להתרחץ לכבוד שבת, במים חמים, ואמרו שם בגמרא, אמר רב יהודה אמר רב, כך היה מנהגו של רבי יהודה בנו של רבי אלעאי: בערב שבת, היו מביאים לו עריבה (כמו בריכה, גיגית) מלאה מים חמים, והיה רוחץ בה פניו ידיו ורגליו, ומתעטף בסדינים, ודומה למלאך ה' צבאות. וכן מבואר במדרש רבה (פרשה לד אות ג), על הפסוק "גומל נפשו איש חסד", שקראו את הפסוק הזה על הלל הזקן, שבשעה שנפרד מתלמידיו, אמר להם, "אני הולך לעשות מצוה", הלך ורחץ בבית המרחץ. אמרו לו תלמידיו, וכי זו מצוה היא? אמר להם, כן. כי הרי אייקונין (כמו אייקון, כמו פסל שעושים בדמות פרצופו של המלך, לכבודו), שמעמידים אותו בבתי טרטיאות (במקומות הכינוס של השרים), הרי הפקיד שממונה עליהם רוחץ וממרק את פסל המלך, והמלך משלם לו עבור מעשיו. ואם כן, אני, אמר הלל הזקן, שנבראתי בצלם אלוקים, על אחת כמה וכמה! וכתב רב אחאי גאון (שהיה בזמן הגאונים, סמוך לזמן הגמרא), בספר ה"שאילתות", שהמעשה הזה היה בערב שבת, ולכן היתה מצוה גדולה לרחוץ לכבוד שבת קודש. ולפיכך כתבו רבותינו הראשונים (שהובאו בספר חזון עובדיה חלק ראשון עמוד כה), שמצוה לרחוץ לכבוד שבת, ומצוה להתעטף בבגדים נאים לכבוד שבת. וכן פסק רבינו הרמב"ם (פ"ל מהלכות שבת) בזו הלשון: איזהו כבוד שבת? זה מה שאמרו חכמים, שמצוה על האדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, מפני כבוד השבת, ואחר כך מתעטף בטלית (בגד) נאה, ומיחל להקבלת פני השבת". וכתב המשנה ברורה (סימן רס), שאפילו תלמיד חכם שתורתו אומנותו, עליו לבטל מלימודו בערב שבת כדי לקיים רחיצה בחמין. וכן היה מנהגו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה מקפיד ומהדר לרחוץ וללבוש בגדים נאים לכבוד שבת. אף על פי שלא היה מבטל מלימודו כלל. ומעשה היה כשהיה מרן זצ"ל צעיר לימים, שהיה הולך בכל יום שישי לבית הכנסת לעסוק בתורה, מתפילת שחרית ועד סמוך לכניסת השבת. (פעם שמעתי מפיו שאמר: "הייתי לוקח איתי איזה בננה אחת כדי שיהיה לי מה לאכול"). ופעם, היה זה בעזרת הנשים של בית הכנסת שושנים לדוד בירושלים, ומרן זצ"ל עסק שם בתורה יחד עם ידידו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, (וכמדומני שהיו מתפללים שם תפילת מנחה בערב שבת בשעה מוקדמת). כאשר ראה רבי בן ציון שהשבת ממשמשת ובאה, אמר למרן זצ"ל, שעליהם ללכת להתרחץ לכבוד שבת. אך מרן שהיה טרוד מאד ושקוע בלימודו, השיב לו, לך אתה, ואני אצא "עוד כמה דקות". למעשה, מרן זצ"ל כלל לא שם לב שהשבת נכנסת, והמשיך בלימודו, ומרוב עייפותו, נרדם. הציבור הגיעו, התפללו מנחה ואמרו קבלת שבת. אך מרן, לא שמע שהציבור נכנסו, עד שיצאו, ולאחר שיצאו כולם, בשעה מאוחרת, התעורר מרן וראה שהוא בבית הכנסת, ובבגדי חול, והבין מה שקרה, ודפק על דלתות בית הכנסת, עד שקראו לגבאים ש"ישחררו" אותו לביתו. ואת המעשה הזה היה מזכיר הגאון רבי בן ציון, להורות עד כמה מרן זצ"ל היה מיוחד בשקידתו בתורה, עד שלא היה שם לבו לשום דבר מחוץ ללימודו.  ולסיכום: מצוה לרחוץ במים חמים ביום שישי לפני שבת. ומצוה ללבוש בגדים נאים ומיוחדים לכבוד שבת. ומצוה זו, היא אפילו לאדם שעוסק כל הזמן בתורה.