קביעת עיתים לתורה

 

אחת השאלות החשובות ביותר שעומדות בפני הקובע עיתים לתורה היא - מה ללמוד בזמן הקצוב העומד לרשותו?

לכאורה התשובה היא פשוטה: אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ. מה שתחפוץ תלמד. יש בכך הגיון רב, מפני שלימוד שמתחברים אליו נותן מוטיבציה, והקשר הנפשי לנושא הנלמד עוזר להתגבר על מכשולים שונים וטרדות העלולות להפריע לקביעות.
אך נראה שיש מספר שיקולים נוספים שעלינו לקחת בחשבון. האחד הוא מידת המעורבות של שאר בני הבית בנושא הנלמד. אם אדם בא הביתה ויכול לשתף את אשתו וילדיו לפחות בחלק מהדברים שלמד, תהיה לכך משמעות גדולה על מידת התמיכה והעידוד שיקבל ממשפחתו להמשיך ולהתמיד. שהרי לעתים הם נדרשים לויתור על עניינים מסוימים כדי שהלומד יוכל להתמיד, וודאי ששיתופם בנלמד יעזור להם להמשיך ולעודד את הלומד. וזאת בנוסף לכך שגם בני הבית מעשירים את עולמם הרוחני, וכך הלימוד מבטא את העיקרון, שהתורה איננה רק עניינו האישי של הלומד, אלא של כל השותפים למצוה ולשכרה.
השיקול השני שיש לקחת בחשבון הוא המשמעות של הנושא הנלמד בחלק של היום לשאר הדברים שאדם עוסק בהם במשך היום. למשל, מי שעיקר עבודתו היא בקשר עם לקוחות ולימודיו מסייעים לו להתנהג עימם בצורה מוסרית, או שבלימודו מתחדשים לו רעיונות שהוא משבץ במסגרת שיחותיו עם אנשים - הרי ששאר היום גם כן מתקשר ללימוד, ונמצא האדם שייך גם בשאר היום ללימוד התורה.
השלישי, מתבסס על אמרה חריפה המיוחסת לרב' ישראל סלנטר מחולל תנועת המוסר: כשנשאל ר' ישראל, מה יעשה אדם שיש לו רבע שעה בלבד ללימוד תורה? ענה להפתעת השומעים: ילמד מוסר.
הללו ציפו שיאמר ללמוד הלכה, שהרי בכך ניצול אדם מעברות ויודע כיצד לקיים מצוות, או שימליץ ללמוד משנה שהיא הבסיס לתורה שבעל פה וירכוש בכך ידיעות רבות בנושאים רבים ומגוונים בתורה. כששאלו אותו לפשר התשובה המוזרה, ענה להם - כשאדם ילמד רבע שעה מוסר, הוא יבין שיש לו ביום הרבה יותר מרבע שעה... אין ספק שגם זה שיקול שיש לקחת בחשבון - לימודנו צריך לגרום לנו להערכה מחודשת של סדר העדיפויות בחיים, וכך הוא יגרור בעקבותיו הקדשת זמן נכבד יותר ואיכותי יותר ללימוד תורה, בבחינת "מצוה גוררת מצוה".

לאישה יש חלק גדול בקביעת העיתים לתורה של בעלה. וכך מצינו את הפרק 'אשת חיל' במשלי, שהגר"א מסביר: אשת היא התורה, ונקראת אשת חיל (בגימטרייה 48) שהיא נקנית ע"י מ"ח דברים המפורשים במס' אבות.

ההלכה היא כשאדם קם בבוקר הוא אומר ברכות התורה, וזה מועיל לו עד למחרת בבוקר, כי אדם מחויב ללמוד כל היום כולו תורה, הן ביום והן בלילה, ולכן מספיק פעם אחת שאומר ברכות התורה וזה מועיל עבור כל היום והלילה שאחריו, כי בעצם יהודי חייב ללמוד כל היום תורה, אך לא כל אחד יכול להראות את זה כי אנשים טרודים על המחיה ועל הכלכלה וכו' וכן יש שאר מניעות, ולכן "קביעת עיתים לתורה" פירושו מתי שיש לו רק זמן שיגנוב מהזמן ללמוד תורה, וזה לא מחויב להיות באיזה זמן מסוים, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפד) על מאמרם ז"ל (שבת לא) ששואלין את האדם בעת שתובעים ממנו דין "קבעת עיתים לתורה" – היינו ששואלים אותו אם גזל מהזמן שלו ללמוד תורה, כי קבע הוא לשון גזלה, ולכן אדם צריך לגזול מהזמן שלו וללמוד תורה.

מה טוב ומה נעים כשאדם מסדר לעצמו סדר פרטי כדי שהוא יוכל ללמוד תורה, כי אין לך טוב מקביעות – שיש לו זמנים קבועים כגון כשקם בבוקר או מאמצע היום או לפני שהולך לישון, כי דבר שקבוע זה מצליח.