הצדיק משטפנשט

              'הצדיק משטפנשט' רבי אברהם מתתיהו פרידמן – כ"א תמוז 

מונה לאדמו"ר בגיל 21 בלבד, התפרסם גם אצל הגויים כבעל מופת צדיק וקדוש וכונה בפי העם 'מחולל הפלאות משטפנשט', אגדות סופרו על תפילותיו, שארכו שעות, מבלי שהיה משמיע קול חי בשנים: תר"ז-תרצ"ג, נפטר בגיל 87 • מקום מנוחתו: גבעתיים, ארץ ישראל

הצדיק משטפנשט – רבי אברהם מתתיהו פרידמן, נולד בכ"ה בכסלו ה'תר"ז (1846), בעיר שטפנשט שברומניה. אביו הוא האדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט, בן הצדיק הקדוש רבי ישראל מרוז'ין. בצעירותו בהוראת סבו הצדיק רבי ישראל מרוז'ין נקרא בשם 'אברהם' על שם זקינו ר' אברהם המלאך, ו'מתתיהו' על שם מתתיהו הכהן הגדול שיהיה לו כוח כמוהו להמשיך ישועות ורפואות לעם ישראל. לפני הגיעו לגיל 3 למד עימו סבו הרבי מרוז'ין את אותיות הא'-ב', וכאשר הגיע לאות י' אמר לו: 'כעת עשיתיך יהודי טוב'. באחד הפעמים התבטא עליו אביו: 'בני אברהם מתתיהו הוא אדם השלם'. עם הסתלקות אביו בשנת תרכ"ט, כשהיה בגיל 21 בלבד, הוכתר למנהיג העדה וממלא מקום אביו באדמו"רות שטפנשט שברומניה. בתחילה סירב לקבל את עול ההנהגה בגיל כה צעיר, אולם לאחר הפצרות דודיו – בניו של רבי ישראל מרוז'ין, והפצרות החסידים שהעריצו את אישיותו, הסכים לבסוף לקבל את האדמורו"ת. בזיווג ראשון היה נשוי לבתו של רבי יצחק רייך חתנו של רבי אשר ישעיהו מרופשיץ‏, אך לאחר 11 שנות נישואין ללא ילדים התגרש ונישא בשנית לבת דודו רבי יוסף מונזון. תקופת הנהגתו במשך 65 שנים הנהיג את החסידות עד לפטירתו בגיל 87, ומצודתו היתה פרוסה על כל המדינה ואגפיה. חסידיו נאמדו באלפים והשפעתו על יהודי רומניה היתה עצומה, הוא קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ובחום לבבי. מל בד ההמונים שנהרו אל בית מדרשו, היתה לו חבורה של חסידים נבחרים, שכונו ה'יושבים'. זו היתה קבוצת למדנים, שישבו בבית המדרש ועסקו בתורה. החבורה הזו היתה חביבה מאד על הרבי, והוא דאג לכל צרכיהם ומחסורם. הוא התפרסם כבעל מופת צדיק וקדוש, הוא כונה בפי העם כ'מחולל הפלאות משטפנשט' או 'הצדיק משטפנשט', או בכינוי הרומני: 'מארלה ראבין דין שטפנשט' – הרב הגדול משטפנשט. בדומה לאביו הוא המעיט באמירת דברי תורה וגם שיחות כמעט שלא נשמעו ממנו. אגדות סופרו על תפילותיו, שארכו שעות, מבלי שהיה משמיע קול. הוא התפרסם בנדיבותו לצדקה, ולא אחת הלכו כל כספי הפדיונות לאלמנות ויתומים. יהודים מכל רחבי המדינה באו להתייעץ איתו ולקבל את ברכתו ועצתו, ולעומתם גם  הגויים העריצו את הרבי הקדוש. את רבבות האנשים שנהרו לביתו לקבלת ברכה ועצה נהג לשאול 'היש לך אמונה?' וכאשר המענה היה חיובי, העניק את ברכתו במילים: 'לך לביתך והשם יתברך יעזור לך'. ההמונים שזכו לקבל את ברכתו ראו ניסים ונפלאות. כ"ק מוהרא"ש שליט"א סיפר כי "ראו אצלו אותות ומופתים, שידוד הטבע ממש. והוסיף את ששמע מפי תלמידו הרב הקדוש מריבניץ זי"ע: " הניסים והמופתים שהתגלגלו אצלו היה רק מרוב אהבת ישראל שאהב את כל בר ישראל, ומסר את נפשו עבור כל אחד ואחד, ודאג שיהיה לכולם אוכל לאכול לשובע". פטירתו והעברת ארונו לישראל בשנת ה'תרצ"ב חלה אולם המשיך בפעילותו. בכ"א תמוז תרצ"ג (1933), בחצות ליל שבת, נישק את הציצית והשיב את נשמתו ליוצרה. הוא נקבר בבית הקברות ביאסי שברומניה. הרבי לא הותיר אחריו ילדים ולא התמנה יורש אחריו באדמורו"ת. 36 שנה לאחר פטירתו הוחלט בעצת גדולי תורה להעביר את ארונו לקבורה בארץ ישראל, ובג' בחשוון ה'תשכ"ט הובא הארון לארץ. לאחר התלבטות האם לטמון את הצדיק בטבריה בסמוך לקברי האדמורי"ם לבית רוז'ין או בירושלים סמוך למקום המקדש, הכריע האדמו"ר רבי שלמה מסדיגורא כי יש לקוברו בגוש דן, מאחר ובמרכז הארץ חסר מקום להתפלל בו, וכך הוחלט לטמון את הצדיק משטפנשט בנחלת יצחק בגבעתיים. כשפתחו את הארון בבית הטהרה כדי לקבור את הצדיק, נרעשו הנוכחים לנוכח העובדה שלא שלטה בו הרימה וגופו הטהור נותר שלם! הרב יעקב לנדא, רבה של בני-ברק, ציווה שיוציאו את הצדיק מהארון ויניחוהו על גבי מיטה רגילה כמנהג ארץ ישראל. הלווייתו נערכה ביום ה' במרחשוון ה'תשכ"ט